ישראל פולס

הכהניסטים מסיחים את הדעת מהאויב האמיתי של הדמוקרטיה הישראלית

p
המחבר
בקצרה
ראש הממשלה נתניהו מנצל את הסימטריה השקרית בין תורת הגזע של כהנא למאבק למען שוויון בין כל אזרחי המדינה, כדי להסית נגד אזרחי ישראל הערבים. דווקא השמאל משתף עם זה פעולה.

השאלה הייתה מי יהיו הראשונים שידרשו מוועדת הבחירות המרכזית של הכנסת לפסול רשימות ו/או מועמדים מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-21. האם היוזמה תגיע תחילה מהאגף השמאלי, שיבקש לפסול את מועמדי הימין, או שאנשי הימין יקדימו לתבוע את סילוקם של נציגי המיעוט הערבי. כך או אחרת, הסוף ידוע. אם לא תהיינה הפתעות מרעישות, בית מהמשפט העליון יפסול את הפסילות.

הפעם החלוצים היו חברי כנסת ממפלגת העבודה ומרצ, שדרשו לפסול את נציגי "עוצמה יהודית" ברשימת "איחוד מפלגת הימין",  מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר [26 בפברואר]. הדרישה מבוססת על תחקירים של ארגוני זכויות אדם, שלפיהם השניים נגועים בהסתה לגזענות – אחת משלוש העילות לפסילת רשימות ומועמדים בבחירות לכנסת.

כבר למחרת פנה הליכוד לוועדה בדרישה לפסול את רשימת בל"ד. במקביל דרשו בן ארי ובן גביר לפסול את רשימות חד"ש ותע"ל. הם מסתמכים על שתי העילות האחרות בחוק: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ותמיכה במאבקם של ארגוני הטרור נגד מדינת ישראל.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הודיע כי הוא תומך בפסילתו של בן ארי אך מתנגד לפסילתן של הרשימות הערביות ושל בן גביר. כצפוי וכמקובל, בימין ובשמאל הביעו אכזבה מעמדתו של היועץ והפכו אותו לשק החבטות התורן בזירה הפוליטית-התקשורתית הסוערת. בניגוד לעמדת היועץ פסלה הועדה את עופר כסיף המועמד ברשימת חד"ש-תע"ל ואת רשימת רע"ם-בל"ד, ואישרה את מועמדותו של מיכאל בן ארי. כתמיד, הדיון בוועדת הבחירות נהפך לקרב בוץ בין הצדדים [6 במארס]. לפי התסריט הקבוע, המערכה הבאה צפויה להתנהל בבית המשפט העליון. מה שלא תהיה ההחלטה, בית המשפט צפוי לחטוף אש משני הצדדים.

בשנת 2003 החליט בית המשפט העליון, בהרכב נדיר של 11 שופטים ופה אחד, לדחות את החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית למנוע מחבר הכנסת אחמד טיבי מלהשתתף בבחירות לכנסת ה-16. כעבור שש שנים [2009] החליט בית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים לקבל את ערעורה של רשימת רע"מ-תע"ל ולבטל את החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18, למנוע ממנה מלהשתתף בבחירות. ברוב של שמונה נגד אחד החליט אותו הרכב לבטל את החלטתה של ועדת הבחירות למנוע מרשימת בל"ד מלהשתתף בבחירות.

השופטים ציינו כי הוועדה הינה גוף פוליטי על-פי הרכבה, ושיקוליה הינם פוליטיים במובהק, דבר המשפיע – ולו פוטנציאלית – על מידת האובייקטיביות והרצינות של הדיון המתקיים במסגרתה.

"הוועדה לא קיימה דיון מעמיק בראיות וחבריה לא נדרשו לטיעוניו של בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה", כתבה הנשיאה דורית בייניש, "הדיון התנהל במתכונת של סיסמאות ללא הנחת תשתית עובדתית מספקת כמתחייב מכובד העניין". לדבריה, פסילת רשימות – גם אם אינן דמוקרטיות – עומדת בניגוד לרעיון הדמוקרטי הבסיסי של שוק הדעות החופשי, ואף עלולה לעלות כדי שימוש לרעה בכוחו של הרוב לצורך דיכוי פוליטי של המיעוט. "מנגד", קבעו השופטים, "לדמוקרטיה נתונה הזכות להגן על עצמה מפני הקמים עליה".

ערב הבחירות הקודמות, רק לפני ארבע שנים [2015], הפך בית המשפט העליון את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותם של חנין זועבי מבל"ד וברוך מרזל הכהניסט בבחירות לכנסת ה-20. השופט חנן מלצר, העומד היום בראש הוועדה, כתב אז כי "במצב המשפטי הקיים – ההתבטאויות והמעשים של זועבי וברוך מרזל ככל שהיו קשות ומקוממות לא די בהן כדי לאפשר את פסילתם".

זה המקום לתהות, מי מאיים יותר על הדמוקרטיה: צמד כהניסטים שצורפו למפלגת ימין שולית למדי, או ראש ממשלה שקם על כל אחד מיסודות הדמוקרטיה – על מערכת אכיפת החוק, מפרקליט המדינה ועד היועץ המשפטי לממשלה; על חוקרי המשטרה ועד המפקח הכללי; על אמצעי התקשורת, מהעיתונות הכתובה ועד רשתות הטלוויזיה? מי מצליח להפיץ שנאה נגד המיעוט הערבי בשכבות רחבות יותר בציבור – עורך הדין בן גביר או ראש הממשלה שמפחיד את הבריות מפני ערבים "הנעים בכמויות לקלפי", ואף זורע שנאה ודברי בלע כנגד כל מי שהוא מכנה "שמאל", כלומר מי שאינו נמנה על מלחכי הפינכה שלו?

נתניהו מנצל את הסימטריה השקרית בין תורת הגזע של כהנא למאבק למען שוויון בין כל אזרחי המדינה, כדי להצדיק את מאמציו להכניס את "עוצמה יהודית" לכנסת ולהסית נגד אזרחי ישראל הערבים. כביכול, "גוש חוסם ימני ציוני", כפי שהוא מכנה את מפלגת הטרנספר, הוא המקבילה היהודית של "גוש חוסם של מפלגות ערביות שפועלות לחסל את מדינת ישראל".

נתניהו לא לגמרי לבד. זכורה לרעה ההכרזה המקוממת של יאיר לפיד בראשית דרכו הפוליטית, כי לא יישב עם "הזועביז" [ינואר 2013]. הוא וחברו להנהגת מפלגת כחול לבן, בני גנץ, נבהלו מהקמפיין של הליכוד ומיהרו לנער מעצמם כל רבב של שותפות אפשרית עם המפלגות הערביות.

במקום להכריז מלחמת חורמה בדה-לגיטימציה שמפלגות הימין והמרכז עושות לכל מי שאינו שייך למחנה הפוליטי היהודי שלהם, השמאל משתף למעשה פעולה עם פסילתם של אזרחי ישראל הערבים. בן גביר ובן ארי מסיחים את הדעת מהאויב הגדול של הדמוקרטיה הישראלית. כולם היו בניו של בנימין נתניהו. 

 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: supreme court, meretz, avichai mandelblit, taal, balad, otzma yehudit, israeli arabs, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept