ישראל פולס

הקרב על תיק הביטחון בממשלה הבאה

p
המחבר
בקצרה
נתניהו כבר הבטיח לשותפיו הקואליציוניים שיישארו בתפקידיהם גם אחרי הבחירות, אבל לבנט זה לא מתאים. הוא רוצה להיות שר הביטחון במקום ליברמן. שניהם יודעים שאחד מהם יצטרך לוותר, ועל זה בדיוק הם נלחמים עכשיו.

בדרך כלל, מתחילה הקטטה הפוליטית במקביל להסתבכות במלחמה. כשצה"ל מתחיל לדשדש בתוך עזה, מתחילים שרי הקבינט לנקר זה בכבדו של זה, במטרה להוכיח לבייס הימני שלהם שאם זה היה תלוי בהם, לא הייתה הממשלה "נותנת לעזה לנצח". במקרים אחרים הם מתאפקים, ומתחילים בקרב הפוליטי מיד עם שוך הקרבות. במקרה שלפנינו, התחילו השרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לריב עוד בטרם יצא צה"ל לסיבוב נוסף, מיותר, ברצועה. הם פורעים את החשבון עוד בטרם נאכלה הארוחה. יש להם, בעיקר לבנט, סיבות מצוינות.

בימים הקרובים אמור בנימין נתניהו להחליט אם להקדים את הבחירות בישראל לרבעון הראשון של השנה הבאה [2019]. בנט זקוק, נואשות, לבידול פוליטי מנתניהו, שלא נותן לו דריסת רגל מימין. ליברמן עומד בתוקף על העובדה שיכהן כשר ביטחון גם בקואליציה הבאה, ללא קשר למספר המנדטים שיגרפו "ישראל ביתנו" או "הבית היהודי". נתניהו כבר הבטיח לשותפיו הקואליציוניים שיישארו בתפקידיהם גם בפעם הבאה. לבנט זה לא מתאים. הוא רוצה להיות שר ביטחון. הוא יודע שזו תחנה הכרחית בדרך לראשות הממשלה.

טענותיו של בנט מוגדרות בידי ליברמן כ"משיחיות", אבל זה לא מדויק. חלק מדבריו של בנט הם דברי טעם המבוססים על המצב בשטח. הוא לא קורא לצה"ל לפלוש לעזה. הוא מתנגד נחרצות להכנסת כוחות יבשתיים לרצועה ללא תוחלת. הוא יודע שנתניהו וליברמן שומרים על חמאס בגופם, פן ייאלצו לקבל במקומו פרטנר פלסטיני מאוחד בגדה וברצועה. מה שמפריע לבנט היא שחיקת ההרתעה הישראלית שנבנתה ב"צוק איתן" [2014].

"מה שקורה", אמר בנט השבוע בשיחה עם אל-מוניטור, "זה שכל יום מגיעים מתפרעים לגדר, מפרקים 6-5 מטרים, חודרים לשטח ישראל, משאירים מטעני חבלה, חוזרים לעזה והכל בסדר. צה"ל יורה להם ליד הרגליים. זה מצב בלתי אפשרי. ליברמן ירש הרתעה גבוהה ומשאיר אחריו אדמה חרוכה. אני לא זוכר תקדים לזה שצבא מקבל הוראות לירות ליד הרגליים כשמחבלים חודרים לשטח ישראל. זה לא קורה בצפון, זה לא קורה במרכז, זה קורה רק בעזה. למה?".

בנט יודע למה. הוא יודע שליברמן ונתניהו מרוכזים בחזית הצפונית. הוא יודע שמאז שהחלו צעדות השיבה בחודש מרץ, נהרגו למעלה מ-200 פלסטינים ונפצעו אלפים. הוא יודע שהרג המוני נוסף עלול להצית את הרצועה תוך שניות וזה מה שחמאס רוצה לעשות. אבל הוא מתקומם נגד התפיסה הזו.

"מה שהצד השני עשה, זה מיתג את המחבלים האלה כ'ילדים עם בלונים'", אומר בנט, "אבל הם לא ילדים ואלה לא בלונים. הם מחבלים עם מטעני נפץ, בקבוקי תבערה, בלוני נפץ ותבערה ואמצעים שרק הולכים והופכים למסוכנים יותר. אני מצפה משר הביטחון לתת לצבא פקודה לאפס את המערכת ולגמור את החגיגה הזאת. מהרגע הראשון אמרתי שמי שמשגר בלוני תבערה, צריך לירות בו. זה מה שהייתה עושה כל מדינה ריבונית. הרי אם מחר יחדרו לישראל אנשי חיזבאללה, הם ימותו מיד. אותו הדין צריך להיות לאנשי חמאס".

אתה רוצה להיות שר הביטחון, אמרתי לבנט, זה הסיפור כולו, לא? בנט לא הכחיש את שאיפותיו, אבל טען שזה לא רלוונטי. "אני נלחם על דעותיי. נלחמתי כשהיה פיוס עם טורקיה [2016] ולצערי לא הצלחתי, נלחמתי בהחלטה לגבי המגנומטרים [2017] בהר הבית והפסדתי, בתחומים אחרים הצלחתי: מנענו מהממשלה לשחרר מחבלים ועכשיו אנחנו נלחמים על ההרתעה בעזה ועל הריבונות הישראלית".

השאלה שמביכה את בנט היא מדוע הוא תוקף את שר הביטחון ולא את ראש הממשלה. הרי נתניהו הוא האחראי העליון למדיניות. ברצותו, יגייס תמיכה בקבינט ויורה לצה"ל לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו בחזית הדרומית. נתניהו הוא זה שמחזיק את המפתחות. בנט לא יודה בזה, אבל לתקוף את נתניהו היום, משול להתאבדות. עוצמתו של ראש הממשלה בקרב מצביעי הימין וחלק ניכר ממצביעי המרכז בישראל היא חסרת תקדים. בנט יודע שאם יתקוף את נתניהו, גם אם יעשה את זה עם מלוא הטיעונים המנומקים מימין, הוא יפסיד. הוא יודע שנתניהו יבצע בו את אותה קניבליזציה אלקטורלית גם בסיבוב הבחירות הבא, המתקרב במהירות. לכן, הברירה היחידה שלו היא לחפש לעצמו מטרה אחרת, שתדגיש ותחדד את הבידול שלו משאר מנהיגי הימין בישראל. המטרה הזו היא אביגדור ליברמן.

ליברמן לא ממש נהנה מהגדרתו כשק החבטות האלקטורלי של בנט. הוא מגיב ומשתמש בכל הארסנל המצוי ברשותו. כאמור, הוא מכנה את בנט "משיחי", הוא חושף את מטרותיו הפוליטיות, והוא אומר שבנט תוקף את מדיניות הממשלה בתקשורת, אבל מצביע ומשפיע ומשתתף בקבלת ההחלטות בתוך הקבינט. ליברמן מנסה לבנות את עצמו כימין פרגמטי, מפוכח ושפוי. הבלטה הזו, מימינו של נתניהו, צרה מלהכיל את בנט וליברמן. כשני אליגטורים הנאבקים באותה שלולית מתייבשת, הם יודעים שאחד מהם יצטרך בסופו של דבר לוותר, ועל זה בדיוק הם נלחמים עכשיו.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept