ישראל פולס

השלכות חוק הלאום: האלימות נגד אזרחים ערבים גוברת

p
המחבר
בקצרה
המכות הקשות שספגו שלושת הצעירים משפרעם לא היו "תגובה" לירי רקטות לעבר ישראל או של גל פיגועי טרור. הדה-לגיטימציה לערביי ישראל מצד מנהיגי הימין היא זו שיצרה את האווירה הציבורית המביאה למעשי אלימות כלפי ערבים.

אלמלא התקשר יאיר אלאלוף למשטרה לדווח על קבוצת צעירים שמכים באלות ושרשראות שלושה אזרחים ערבים שנפשו בחוף הים בקריית חיים [23 באוגוסט], זה עלול היה להסתיים ברצח. רצח על רקע לאומני.

בראיון לאתר ynet סיפר אלאלוף: "הם התנפלו על שלושה אנשים שהיו כבר בלי הכרה על הרצפה, מלאים בדם. לא יכולתי להישאר ככה. אחד מהם ביקש ממני עזרה, אמר שהם הולכים להרוג אותם. ניגשתי לשם, העפתי את החבר'ה הצעירים, קראתי למשטרה ועשיתי מה שחשבתי לנכון לעשות, לעזור להם. היו שם לפחות 80-70 איש, אף אחד לא התערב".

השלושה, צעירים תושבי שפרעם, אחד מהם רופא בבית החולים איכילוב והשני אח בבית החולים שיבא, הובהלו לבית החולים רמב"ם בחיפה כשהם פצועים בכל חלקי גופם. בחקירה במשטרה סיפרו כי בעודם יושבים על חוף הים, עברו במקום כמה צעירים יהודים ושאלו אותם אם הם ערבים. אחר כך הצעירים היהודים חזרו עם ציוד, הכו אותם וגרמו להם לחבלות קשות.

אף שהיו קורבנות של תקיפה לאומנית ברוטלית, ביקשו השלושה מהמשטרה ומכלי התקשורת ששמם לא יתפרסם וכי תמונותיהם יטושטשו לבל יזהו אותם, בגלל ההשפלה שחוו. בן דודו של האח בביה"ח אמר לאל-מוניטור כי בן משפחתו מטפל ביהודים ובערבים ללא הבדל דת וגזע ומסור לעבודתו. הוא ושני חבריו שנפגעו לא רוצים שירחמו עליהם, ולכן ביקשו להישאר באלמוניותם.

לדבריו, מלבד המכות הפיזיות שחטפו, פגעו בהם לא פחות תגובות השנאה שנלוו לדיווחים על האירוע שבו כמעט נרצחו. גם עוצמת התגובות פגעה בהם מאוד. "זה בושה. לאן הגענו? הייתה שמחה לאיד על מה שעוללו להם", אמר בן הדוד, אולם הוא הוסיף: "בין הקללות היו גם תגובות שריגשו אותם, של אזרחים ישראלים שטענו שהם מתביישים".

אין זו הפעם הראשונה שבה צעירים לאומנים מכים ערבים רק משום שהם ערבים, אבל המקרים של השנים האחרונות התרחשו בעיקר בעיתות של מתיחות ביטחונית כמו בתקופת "צוק איתן" [2014], גל הטרור ב-2015, המהומות בהר הבית וכד'.

הפעם, מכות הרצח שספגו שלושת הצעירים משפרעם לא היו תוצאה ישירה של ירי רקטות לעבר ישראל וגם לא של גל פיגועי טרור. הפעם, הדה-לגיטימציה שנעשתה לערביי ישראל מצד מנהיגי הימין ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן, היא זו שיצרה אווירה ציבורית שתוצאותיה, כך נראה, באו לידי ביטוי בחוף קריית חיים.

היטיב לתאר זאת יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה, בציוץ בחשבון הטוויטר שלו: "הסעיף הנסתר בחוק הלאום - תקיפת ערבים על רקע גזעני. לא עשבים שוטים, אלא מציאות בחסות מדיניות ההסתה הממשלתית". מי שרוצה לחוש עוד יותר את האווירה הציבורית שנוצרה בישראל, די שיעיין בעשרות התגובות לציוץ של עודה. אלה אינן מותירות מקום לספק. ססמאות הימין הישראלי נגד ערביי ישראל בכלל וחברי הכנסת הערבים בפרט מחלחלות לציבור.

כך למשל, הגיב כותב אחד: "איימן עודה, אתה המסית הגדול... גיס חמישי בכנסת". התגובה הזאת מזכירה לא מעט את האמירות שנוהג להשמיע חדשות לבקרים שר הביטחון ליברמן, אשר כינה את חברי הכנסת הערבים "מחבלים" ואמר כי ״מקומם של המחבלים האלה הוא לא בכנסת אלא בכלא. הגיע הזמן שישלמו את המחיר על מעשיהם".

מגיב נוסף כתב לעודה: "חבל שחוק הלאום לא נותן חסינות לפגוע בערבים ולגרש אותם...". אחר הוסיף: ''איימן מתחרז עם אייכמן.''

נתניהו לא גינה עד כה את האירוע הלאומני, אולי מכיוון ששהה במהלך הימים האחרונים בליטא. שם, בבית הכנסת הכוראלי ששוקם על חורבות גטו וילנה, נשא נתניהו נאום נרגש על ימי רדיפת היהודים בגלל מוצאם. אבל גם צוות הכותבים שמשרדו מעסיק, הנוהג להגיב ברשתות החברתיות כמעט על כל אירוע שיכול לחזק את בסיס תומכיו, לא מצא לנכון להתייחס בדף הפייסבוק או בחשבון הטוויטר של ראש הממשלה להכאתם של אזרחים ערבים בגלל מוצאם. 

זה המקום להזכיר כי נתניהו עצמו בחר לזרוע אימה בקרב מצביעי הימין ביום הבחירות האחרונות [2015], כשחשש ששלטון הליכוד בסכנה, והזהיר את תומכיו בהכריזו "הערבים נוהרים לקלפיות".

בראיון לאל-מוניטור מפנה ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת אצבע מאשימה כלפי נתניהו וכלפי מי שהיא מכנה "מקהלתו".

"חוק הלאום נותן את אותותיו והשטח מתחיל לבעור, ומי שהוסיפו שמן למדורה ומגבירים את האש עומדים בדממה", היא אומרת, וטוענת כי האירוע בחוף קריית חיים אינו האירוע הלאומני האחרון שהתרחש בישראל. היא מציינת כי כמה ימים אחרי האירוע בחוף הוכו שני אזרחים תושבי טייבה על ידי יהודים על רקע לאומני.

האירוע שעליו היא מדברת התרחש ביום ראשון האחרון [26 באוגוסט] בבנימינה, שם נדקרו שני תושבי טייבה. אחד מהם נפצע באורח בינוני. חקירה ראשונית של המשטרה העלתה כי ייתכן שמדובר בסכסוך בין עובדי קבלן, אבל הנדקרים טענו כי נדקרו בשל היותם ערבים. אחד הנדקרים תיאר בראיון ל-ynet: "זאת לא הייתה קטטה. אדם רצה להיכנס לשטח שאנו עובדים בו. ביקשנו ממנו שיזיז את רכבו והוא לא רצה. פתאום הוא התחיל לצעוק 'ערבים מחבלים'. בחורה שהייתה עמו התקשרה למשטרה וטענה שרצינו לאנוס אותה. אחרי כמה דקות הגיעו עוד אנשים, ואחד מהם דקר אותי. ישר ברחנו מהזירה והגענו למשטרת קדמה. כשהגעתי לתחנה נפלתי, הזמינו לי אמבולנס ופינו אותי לבית חולים. המקרה הזה יכול היה להסתיים באסון. יכלו לירות בי בגלל שאמרו מחבלים".

ח"כ סלימאן קוראת לכל מי שהיה קורבן לאלימות מילולית או פיזית רק בגלל היותו ערבי שלא לעבור על כך בשתיקה ולא לפחד. "עלינו להציף את המשטרה בתלונות ולהעלות את הדברים והאירועים הלאומניים בתקשורת כדי שכולם יידעו לאן חוק הלאום הביא את ישראל", היא אומרת.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: jewish terrorism, israeli politics, avigdor liberman, benjamin netanyahu, nationality law, nationalism, arab-israeli conflict, arab-israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept