האם הימין גורר את נתניהו וליברמן למלחמה נוספת בעזה?

ביום ראשון השבוע [15 ביולי] החלה האש לדעוך, לאחר יומיים ארוכים של התכתשות פרועה בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה. החמאס והג'יהאד האסלאמי חדלו משיגורי רקטות ומרגמות, חיל האוויר הישראלי הפסיק את התקיפות האוויריות. למרות תחושת המיצוי בשני הצדדים, פרס צה"ל במהלך הצהריים עוד סוללות כיפת ברזל, הפעם גם באזור גוש דן, באיתות ברור ליחיא סינוואר ברצועה: ישראל אינה חוששת מעימות נרחב ומודעת לכך שהמצב יכול להתדרדר בתוך שעות לעימות צבאי כולל.

האיתות הזה נועד, על פי מקורות ביטחוניים ישראלים, כדי להבהיר לחמאס שהערכתו האסטרטגית בעניין כוונותיה של ישראל מוטעית. "עד עכשיו", אמר לאל-מוניטור שר קבינט ישראלי בכיר, "חמאס האמין שאנחנו עסוקים בזירה הצפונית ולא ניקח סיכונים בחזית מול הרצועה. ובכן, הם טועים. אנחנו לא רוצים עימות בדרום, אבל לא נוכל להמשיך להכיל את המציאות הנוכחית ואם טרור העפיפונים לא ייפסק, חמאס ימצא את עצמו בתוך מלחמה עם ישראל כשהפעם אין שום ביטחון שבסיומה שלטונו ברצועה ימשיך להתקיים".

כדי לסבך עוד יותר את התמונה, בלילה שבין ראשון לשני (16-15 ביולי) התקיפו מטוסים מסתוריים בסיס צבאי של המשטר הסורי באזור חלב שבצפון המדינה. ישראל אינה מתייחסת, אבל התקיפה מיוחסת לחיל האוויר שלה. סוכנויות ידיעות דיווחו ביום שני בבוקר שבתקיפה נהרגו תשעה חיילים איראנים ו-13 סורים והבסיס שהותקף משמש גם את איראן. האירועים המתוארים כאן מדגימים את השינוי השקט במדיניות הישראלית: אם עד עכשיו השתדלה ישראל בכל מאודה לא להצית את החזית הדרומית כדי להמשיך ולרכז מאמץ, אנרגיה ודריכות במלחמה הניטשת בינה לבין איראן בחזית הצפונית, הרי שעכשיו, ובעיקר תחת לחץ כבד של הימין ברחוב ובקבינט, מאותתים נתניהו וליברמן שאם לא תהיה להם ברירה, יילחמו בשתי החזיתות במקביל.