ישראל פולס

ארגוני זכויות אדם בישראל: מנסים להשתיק אותנו

p
המחבר
בקצרה
עומר שאקר, פעיל בארגון זכויות אדם ששר הפנים החליט לגרשו מישראל, אומר לאל-מוניטור כי גירושו הוא שיאו של תהליך מעקב ממושך אחר פעילות ארגוני זכויות אדם במטרה להשתיקם ודוחה את הטענה שהוא פעיל תנועת החרם BDS.

חמישה עשר ארגוני זכויות אדם הפועלים בישראל פרסמו ביום חמישי [10 במאי] הודעת גינוי משותפת בעקבות החלטת שר הפנים אריה דרעי לגרש מישראל את עומר שאקר, מנהל תחום ישראל-פלסטין בארגון Human Rights Watch (HRW).

בהודעה המשותפת נכתב כי ההחלטה לגרשו, בנוסף לרשימה מתארכת של אנשים אשר ישראל מונעת את כניסתם בשל ביקורת שמתחו על הכיבוש "נועדה להסתיר מהעולם את הכיבוש". לטענתם, המשרד לעניינים אסטרטגיים בראשו עומד השר גלעד ארדן בונה "תיק אישי" לפעילי זכויות אדם זרים העובדים בישראל ובמידע הנאסף נעשה שימוש כדי למנוע את פעילותם.

שאקר, תושב ארה"ב, בעל תואר מוסמך למשפטים מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, קיבל אישור עבודה ממשרד הפנים לפני כשנה [אפריל 2017] ועתה הוא נדרש לעזוב את ישראל. לטענת השר דרעי, המתבססת על חוות הדעת שהוכנה במשרד לעניינים אסטרטגיים, שאקר תומך במדיניות ה-BDS "באופן אקטיבי ומתמשך" וכי הוא נוהג לצייץ בחשבון הטוויטר שלו דברים ברוח זו.

עו"ד שרי בשי, מנהלת תחום סינגור ישראל-פלסטין בארגון HRW, אומרת לאל-מוניטור כי הארגון אינו תומך ב-BDS. "אנחנו חושבים שיש לנקוט בצעדים לא אלימים כדי למחות או להביע דעות פוליטיות, אבל באופן רשמי אין לנו עמדה כלל לגבי תנועת החרם על ישראל ועמדה זו מחייבת את כל עובדי הארגון". לדבריה, לעומר שאקר אסור לתמוך או להתנגד ל-BDS "ואכן הוא לא התבטא בעניין מאז הצטרף לארגון. כל החומר שכביכול נאסף עליו, שאף הוא נתון לפרשנות, היה בתקופת היותו סטודנט באוניברסיטת סטנפורד".

שאקר החל את עבודתו בארגון HRW באוקטובר 2016. לפני כן עבד בקרן Bertha במרכז לזכויות חוקתיות (CCR) שם התמקד במדיניות ארה"ב בתחום הלחימה בטרור, לרבות ייצוג משפטי של עצירים בכלא גואנטנמו. במשך חצי שנה ישראל סירבה לנפק לו אישור עבודה והוא עבד מחוץ למדינה, אך בעקבות לחץ אמריקאי הסכים לבסוף משרד הפנים לנפק את האישור המיוחל. עתה כאמור הורה לו לעזוב את ישראל בתוך 14 יום.

בחומר שנאסף נגדו אין עדויות לתמיכה ב-BDS. הדבר היחיד שנרשם לחובתו היא קריאתו לפיפ"א שלא לקיים משחקי כדורגל בהתנחלויות אלא רק בגבולות ישראל, אבל גם קריאתו זו הייתה לפני שהחל לעבוד בארגון HRW ועוד לפני שהונפק לו אישור העבודה.

בראיון לאל-מוניטור אומר שאקר, כי גירושו הוא שיאו של תהליך מעקב ממושך אחר פעילות ארגון HRW ושאר ארגוני זכויות אדם במטרה להשתיקם. "כבר לפני שנה, כשהיה דיון במתן אישור העבודה שלי, הטענה הרשמית של ישראל הייתה שארגון HRW אינו ארגון זכויות אדם אלא ארגון המשרת את התעמולה הפלסטינית. רק אחרי שהוכחנו שאין בזה אמת האישור התקבל, אבל בעקבות עתירה (לבג"ץ) שהגיש ארגון 'שורת הדין', שמחה על מתן ההיתר, החלו במשרד לעניינים אסטרטגיים לחפש ולחפש ועתה קיבלנו את ההחלטה (לגרש)". 

במכתב שנשלח לעורכי דינו של שאקר, אישר מנהל אגף ההיתרים ברשות האוכלוסין, משה נקש, כי לא נמצא כל תיעוד לפעילות של שאקר התומכת ב-BDS מאז החל לעבוד בארגון. עם זאת טען, כי אף שלא נמצאו נתונים חדשים "לא יעלה על הדעת כי בכסות של נציג ארגון תתאפשר כניסתו לישראל של פעיל BDS הקורא לחרם על מדינת ישראל". שאקר כאמור דוחה מכל וכל את הטענה שהוא פעיל תנועת החרם.

ישראל אינה המדינה היחידה שפעילי ארגון HRW נרדפים בה. הארגון פועל בכ-90 מדינות ברחבי העולם, ושאקר עצמו כבר עבד במצרים ונדרש לעזוב את המדינה לאחר שהחל לחקור ירי מפגינים על ידי הצבא המצרי במהלך הפגנות המוניות בקהיר.

"אנחנו רגילים להתנהגות כזו במדינות כמו אתיופיה, מצרים, איראן, קובה, ונצואלה ורוסיה", אומרת עו"ד בשי, "האם מדינת ישראל רוצה להצטרף למועדון הזה?"

לדבריה, הארגון נהנה במשך 30 שנה משיתוף פעולה מקצועי עם משרדי הממשלה בישראל וחופש פעולה ברשות הפלסטינית ובתחומי מדינת ישראל. שינוי המגמה עתה אינו מכוון נגד שאקר, "אלא הוא עוד צעד שנעשה מתוך מגמה רחבה לפגוע בפעילות הארגונים הפועלים לחשוף הפרות זכויות אדם. מאז מונה גלעד ארדן לתפקיד השר לעניינים אסטרטגיים מנהל משרדו מעקב, רישום ובניית תיקים מפורטים אחר פעילים, כולל צילומים, הקלטות ומעקב אחר חשבונותיהם ברשתות החברתיות במטרה למנוע את כניסתם לישראל. לעתים, לטענת הארגונים, ניתנת פרשנות מחמירה ואף מוטעית לכל התבטאות שיש בה סוג של ביקורת על מדיניותה של ישראל באופן שמזכיר משטרת מחשבות". 

עו"ד בשי מספרת על עדויות שהגיעו לארגון HRW, אשר ממחישות לדבריה את היקף איסוף "החומרים המרשיעים" ובניית "התיקים האישיים" בהם עוסק המשרד לעניינים אסטרטגיים. "שוחח עמי פילנתרופ בריטי שתורם בין השאר לפעילות הקרן החדשה", היא אומרת, "הוא הגיע לנתב"ג ושאלו אותו לגבי ביקור קודם שלו. הוא סיפר שהיה בין היתר ברמאללה, ואז הציגו לו צילום שלו בהפגנה שהגיע אליה בבילעין, והחלו לצעוק עליו מדוע הוא משקר כי יודעים עליו הכל". 

לא רק איסוף נתונים וגירוש פעילים מטריד את ארגוני זכויות אדם. לדעתם, התגובה הממשלתית לביקורת על הכיבוש משפיעה לרעה על החברה הישראלית כולה, אשר חופש הדיבור והמחשבה בה אינם עוד נר לרגליה.

 

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: visa, bds, gilad erdan, aryeh deri, palestinian-israeli conflict, human rights, human rights watch, human rights activists

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept