סמלים וטקסים היו מאז ותמיד הצד החזק של הימין הישראלי. אנשי "המחנה הלאומי" נוהגים לבחון בשבע עיניים את שפתותיהם של שופטים ערבים ושחקני כדורגל בני מיעוטים, שמא הם מתחמקים משירת ההמנון, כולל המשפט "נפש יהודי הומיה". לא תתפסו את שרת התרבות מירי רגב בלי צרור דגלי כחול-לבן בתא המטען של מכוניתה, מוכנים להנפה והתרסה נגד אלה שאינם בצד הנכון של המפה הפוליטית (כלומר, בצד שלה). לפני שנתיים היא תהתה "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו (כלומר הליכוד; ע״א) לא שולטים בו?" כעת היא לא מבינה מה שווה ועדת השרים לסמלים וטקסים, שהיא עצמה עומדת בראשה, אם אנחנו (כלומר, משפחת נתניהו) לא שולטים באירוע המרכזי של יום העצמאות ה-70 של המדינה. 

רגב תוקפת את יולי אדלשטיין, אשר מסרב להיות יו"ר הכנסת הראשון שיאפשר לראש הממשלה לנאום על במת הטקס, שבאופן מסורתי מאורגן ומנוהל על ידי הכנסת. הזירה התקשורתית גועשת, ונתניהו משקיף מהיציע, כאילו העניין אינו נוגע לו. אף מילה בדף הפייסבוק שלו ושום ציוץ בחשבון הטוויטר. לכאורה, לפנינו רק עוד מהלך מבית היוצר של פוליטיקאית שאינה מחמיצה הזדמנות לשרת את אדוניה.
אך מה שנראה כמאבק אגו בין שני פוליטיקאים בכירים סביב כיבוד עתיר חשיפה תקשורתית, אינו אלא קצה קרחון שמאיים לרסק את אחד מעמודי התווך של החברה הישראלית. עדות לכך אפשר למצוא בנימוקיה של דוברת צבא ההגנה לישראל בדימוס, שעברה הסבה לדוברת צבא ההגנה למשפחת נתניהו, לצירופו של ראש הממשלה לרשימת הנואמים בטקס.

במסיבת העיתונאים שבה הציגה את אירועי יום העצמאות, שלפה רגב שוב ושוב את המונח "ממלכתיות". השרה אמרה שהיא לא מבינה איך, "ריבונו של עולם", נאום של ראש הממשלה פוגם בממלכתיות של הטקס. היא טענה שדווקא יושב ראש הכנסת "פוגע בממלכתיות של הכנסת והממשלה". האם יש משהו ממלכתי יותר מנאום של ראש הממשלה? תהתה. בהמשך היא נזפה באלה ש"מסיתים על ראש ממשלה שהוא לא ממלכתי". כך, אולי בלי משים, חשפה השרה-הדוברת את המזימה להעלות את נתניהו - פוליטיקאי ששלושה רבעים מהציבור לא נתנו לו את קולם (הליכוד בהנהגתו זכה בבחירות האחרונות ל-30 מנדטים) - לדרג ״ממלכתי". נתניהו קיבל אמנם 24 אחוזים מהקולות, אך בתרגום למספרים, הליכוד זכה בפחות ממיליון קולות, במדינה של יותר משמונה מיליון אזרחים. כלומר, רוב מכריע של 76 אחוזים מהבוחרים העדיפו מפלגות אחרות.

על הניסיון להפוך את נתניהו לדמות ממלכתית, כלומר, מלכדת, נאמר "הרצחת וגם ירשת?" במשך 70 שנות קיומה לא הייתה בישראל ממשלה מפלגת יותר מממשלות נתניהו. בספרו החדש "מקום לכולנו – לכידות חברתית ועתיד ישראל", שהודפס בעברית, ערבית ואנגלית, מציין מייק פרשקר כי בעוד שישראל מתפקדת היטב על פי מדדים בין-לאומיים כמו תל"ג, חדשנות טכנולוגית, תוחלת חיים ואפילו רמות אושר, היא נגררת הרחק מאחור בנושא הלכידות החברתית. פרשקר, העומד בראש מכון מרחבים שפועל לקירוב והבנה בין אזרחים ואזרחיות מרקע שונה והערכת השונות בחברה הישראלית, מסתמך בין השאר על מחקר השוואתי מקיף בנושא הלכידות החברתית שפורסם ב-2013.