ישראל פולס

דילמת מרצ: צרות של עניים

p
המחבר
בקצרה
תמר זנדברג, שהשבוע תוכתר כנראה למנהיגת מרצ, צפויה לשנות את גישתה הפוליטית של המפלגה הקטנה: במקום ישיבה נצחית באופוזיציה - נכונות לשבת בממשלה לצד מפלגות ימין. למרות הסערה שההחלטה הזאת מעוררת במרצ, ייתכן שאחרי הבחירות הבאות לא תהיה לה ברירה אחרת.

פרישתה של יושבת ראש מרצ, זהבה גלאון, מההתמודדות על ראשות המפלגה ופינוי הזירה לצעירים, מסמלת יותר מחילופי דורות. חברת הכנסת תמר זנדברג, שבמוצאי יום חמישי (22 במארס) תוכתר קרוב לוודאי למנהיגת מרצ, צפויה לשנות את גישתה הפוליטית של מפלגת השמאל. לא עוד "טהרנות" בנוסח גלאון, שחסמה מראש שותפות של מרצ עם מפלגות ימין. זנדברג רוצה להשפיע מבפנים. לשם כך היא מוכנה לשבת ליד שולחן הממשלה במחיצתו של איש ימין כאביגדור ליברמן.

זנדברג אינה חוזרת בה מהאמירה שהיא אינה שוללת הצטרפות לקואליציה עם "ישראל ביתנו". הנה תשובתה לשאלת אל-מוניטור, אם היא תומכת בשותפות עם מפלגה שקוראת לטרנספר של אזרחים ערבים ושבכיריה חשודים במעשי שחיתות: "כמובן שמרצ לא תצטרף לקריאה לטרנספר או תיתן יד לשחיתות. אני שואפת שמרצ תהיה חלק מממשלת שמאל שתעשה שלום וצדק חברתי. כמובן לא באף ממשלה אחרת". תגובתו של אורי זכי, נשיא ועידת מרצ ובן זוגה של זנדברג, לתעודת הכשרות שהיא העניקה ל"ישראל ביתנו" הייתה פחות דיפלומטית. "ליברמן לא יקבע לנו אם נשב בממשלה או לא", חרץ זכי.

חבר הכנסת אילן גילאון, שנאלץ להסיר את מועמדותו מסיבות בריאותיות ותומך בזנדברג, מתנגד אף הוא לגישת הפסילה מראש של שותפות עם מפלגות ימין. בשיחה עם אל-מוניטור אומר גילאון שמרצ צריכה לשבת בכל ממשלה שתאמץ שניים מתוך שלושת סעיפי תוכנית החלוקה שלה: חלוקה מחדש של הארץ, חלוקה מחדש של העושר וחלוקה מחדש של היחסים בין דת ומדינה. ליברמן תומך בהפרדה בין דת למדינה ואף בחלוקה מחדש של הארץ, בתנאי שהיא תכלול העברה של יישובים ערבים על תושביהם למדינה הפלסטינית.

גלאון לא השתכנעה, וזאת בלשון המעטה: "התאכזבתי לקרוא שתמר זנדברג הושיטה את ידה לאיש הכי מושחת בפוליטיקה הישראלית, אביגדור ליברמן", כתבה היו"ר היוצאת בעמוד הפייסבוק שלה. "מה הרעיון הגדול או ׳הרוח החדשה׳ בלהתרפס לימין הכי עמוק, הכי גזעני, הכי קרוב לפשיזם שיש", ירתה גלאון. לא נחה דעתה עד שבירכה על כך שמאיר כהנא, מייסד תנועת כך, כבר לא בכנסת "אחרת מישהו היה מציע לשבת גם איתו באותה ממשלה". גלאון הדגישה שמרצ רואה עצמה חברה לגיטימית ומשפיעה בממשלת שמאל–מרכז בראשות גבאי או לפיד. היא הזכירה שאפילו אבי גבאי, "לא בדיוק אידאולוג שמאלני", כלשונה, לא היה מוכן לשבת עם ליברמן והתפטר על רקע צירופו לממשלה.

הדילמה סביב השותפות עם ליברמן אינה רק דיון תיאורטי. אפשר שלמחרת הבחירות מרצ תיאלץ להסתפק בשניים מתוך שלושת העקרונות שהציג גילאון. ייתכן שכדי לשמור על הדמוקרטיה הישראלית ולהגן על השכבות החלשות, מרצ תאלץ לדחות את חזון השלום לימים טובים יותר לשמאל. הסקר האחרון שנערך עבור "מדד השלום", אותו עורכים המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב, מראה שהאלטרנטיבה להמשך שלטונה של ממשלת ימין-ימין משיחי היא ממשלת מרכז-שמאל-ימין חילוני.

נתוני הסקר התקופתי עבור "מדד השלום" של המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב, שפרטים ממנו הגיעו לאל-מוניטור, מראים כי 59 אחוז מהיהודים-הישראלים משייכים עצמם לימין, 26 אחוז למרכז ורק 15 אחוז לשמאל. קולות המיעוט הערבי לא משפיעים על הרכב הקואליציה, שכן יש עתיד בראשות יאיר לפיד והמחנה הציוני בראשות אבי גבאי פוסלות שותפות עם מפלגות ערביות. הסקר, שנערך בשבוע שעבר, מצביע על מגמה יציבה לאורך חודשים ארוכים. פרשות השחיתות שמקיפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו לא השפיעו על יחסי הכוחות בין שלושת הגושים. אין סיבה להניח שהם ישתנו באורח דרמטי לפני הבחירות הבאות.

הסקרים האחרונים שהתפרסמו בתקשורת מראים אמנם שהליכוד שומר על כוחו, ואף מגדיל אותו, ומקדים את יש עתיד והמחנה הציוני. אך החוק אינו מחייב את נשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על מנהיג המפלגה הגדולה ביותר. היו מקרים, כמו בבחירות 2009, שבהן המפלגה הגדולה ביותר – קדימה - נותרה באופוזיציה. בשנות ה-80 מפלגת העבודה, בראשות שמעון פרס, ישבה בממשלת אחדות לצדו של הליכוד בראשותו של יצחק שמיר. פרס לא הצליח אמנם לממש את "הסכם לונדון" עם המלך חוסיין, שהיה אמור למסור את הגדה המערבית לחסות ירדנית. עם זאת, הוא קידם את הנסיגה מלבנון אל רצועת הביטחון, והציל את כלכלת ישראל מאינפלציה תלת ספרתית דוהרת.

מרצ הייתה שותפה בעבר לממשלות שלא כל מרכיביהן הלמו את עקרונותיה. בתקווה לבלום את מפעל ההתנחלויות, מרצ ישבה בראשית שנות ה-90 לצדה של ש"ס בממשלת העבודה בראשותו של יצחק רבין. בלי מרצ לא היה עולה בידו של רבין להרכיב את הקואליציה שאפשרה לו, בדוחק, לחתום על הסכם אוסלו. בסוף אותו עשור מרצ צעדה לצדו של אהוד ברק, כל הדרך מהמשא ומתן בקמפ דיוויד ועד שיחות טאבה. שלום לא יצא משתי הממשלות הללו, אך מרצ לא הייתה יכולה להרשות לעצמה ולבוחריה לדבוק בעקרונותיה מספסלי האופוזיציה. ייתכן שהיא לא תוכל להרשות זאת לעצמה, ולשארית הפליטה של בוחרי השמאל, גם למחרת הבחירות הבאות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: zehava gal-on, meretz, tamar zandberg, avigdor liberman, yesh atid, avi gabbay, coalition government

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept