ישראל פולס

כששוללים זכויות יסוד לעצורים פלסטינים, זה מחלחל גם לתחומי הקו הירוק

p
המחבר
בקצרה
כיצד מדינה דמוקרטית, שאת ספר החוקים שלה מפאר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, פוגעת מדי יום לשווא בחירותם של אזרחיה? את התשובה לכך ראוי לחפש בהשפעתן המחלחלת של 50 שנות כיבוש והזלזול בזכויות היסוד של האדם.

קשה להתעלם מהדמיון בין ממצאי דו"ח אמנסטי לשנת 2018/2017, הקובע כי ישראל מחזיקה מאות פלסטינים במעצרים ממושכים ללא משפט, לבין קלות המעצרים גם בתוך תחומי הקו הירוק. זו עלתה כעת לסדר היום בישראל הודות ל"סערת המסרונים" שהוליד תיק 4000.

את עיקרי דו"ח אמנסטי פרסם שלומי אלדר במאמר באל-מוניטור במקביל לפרוץ "סערת המסרונים", שטלטלה את המערכת המשפטית וזעזעה את הציבור הישראלי. ביומיום, רוב הציבור אדיש לזכויות האדם של עצורים פלסטינים, המוחזקים במעצרים ממושכים ללא משפט ומבלי שנאמר להם מהו חומר הראיות המצוי נגדם. אבל מה שמתרחש בחצר האחורית של מדינת ישראל בשטחים כבר שנים, השתקף השבוע גם במציאות המעצרים בתוך תחומי הקו הירוק. אמנם לא באותה החומרה, אבל מטריד מספיק.

ביום ראשון בערב [25 בפברואר] חשף ערוץ 10 חילופי מסרוני ווטסאפ, שהראו כיצד שופטת וחוקר תיאמו ביניהם את הארכת מעצריהם של חשודים בתיק 4000. כתבים ופוליטיקאים נותרו פעורי פה – השופטת רונית פוזננסקי-כץ סיכמה לכאורה עם חוקר הרשות לניירות ערך עו"ד ערן שחם-שביט בכמה ימים יוארכו מעצריהם של שלושה חשודים, זאת עוד לפני שהם הובאו בפניה וטענו את טענותיהם. העובדה שמדובר בתיק רגיש בפרופיל גבוה בו צפוי להיחקר גם ראש הממשלה העצימה את החשיפה. גם כך חקירות נתניהו מתבצעות על רקע טענתו כי הוא נרדף על ידי המשטרה, והנה המסרונים בין שופטת לחוקר סיפקו הוכחה לכאורה שהדברים אינם מתנהלים בצורה נקייה.

אם מניחים לרגע את נתניהו וחקירותיו בצד, מעצרם של חשודי תיק 4000 שם על סדר היום את הקלות הבלתי נסבלת של המעצרים במדינת ישראל ואת תנאי הכליאה הקשים של אזרחים, אשר רובם ישוחררו ממעצר מבלי שיוגש נגדם כתב אישום. תיאוריהם של מקורבו של נתניהו ניר חפץ ושל בעל השליטה לשעבר בבזק שאול אלוביץ' בן ה-70 על מעצר בתנאים משפילים, שינה מועטה ועקיצות פשפשים יצרו רושם כאילו המשטרה מנסה לשבור אותם כדי לגייסם כעדי מדינה נגד ראש הממשלה.

השניים שוהים במעצר כבר כעשרה ימים. השופט עלאא מסארווה, שהוזעק להחליף את פוזננסקי-כץ, נעתר ביום שני בערב [26 בפברואר] לבקשת המשטרה, והאריך את מעצרם של אלוביץ' וחפץ בשישה ימים נוספים לאחר שהשתכנע כי שחרורם בשלב זה עלול לפגוע בהמשך החקירה. מדובר בהארכת מעצר חריגה באורכה בעבירות של צווארון לבן, והשניים מיהרו לערער לבית המשפט המחוזי בטענה כי מעצרם בלתי חוקי ופוגע בתחושת הצדק.

פרשת המסרונים חמורה וייתכן שמדובר בשיטה. לכן אסור להניח לה ויש לחקור לעומק את כל נושא הארכות המעצרים בישראל. חוק המעצרים בנוסחו הנוכחי נחקק בשנת 1996 וקובע שלוש עילות מעצר עיקריות: שיבוש הליכי חקירה, מסוכנות לביטחונם של אנשים או לביטחון המדינה, ומעצר לצרכי חקירה – כאשר המשטרה מבקשת לבצע פעולות חקירה שלא ניתן לבצען כאשר החשוד משוחרר. בכך ניתן ביטוי לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את חובת המדינה להגן על זכותו של אדם לחיים, לשלמות גופנית ולכבוד. חוק היסוד קובע שאין לפגוע בחירותו של אדם אלא לתכלית ראויה.

במקרה של חפץ ואלוביץ', שעל פי דיווחי התקשורת אינם מודים בעבירות המיוחסות להם (במקרה של חפץ הוא שומר על זכות השתיקה), יש לקוות שחומר החקירה הסודי שהוצג בפני השופט מצדיק מעצר כה ממושך. לטענת סנגורו של אלוביץ', לקוחו הושפל ואוים בחקירה ונאמר לו כי הוא יסיים את חייו כשומר בסופר. נראה כי בחדרי החקירות נעשה מאמץ עצום לגרום לשניים להפוך לעדי מדינה באמצעות הפעלת לחץ שיוביל לשבירתם המנטלית. מעצר לצורך זה סותר את חוק המעצרים, אשר אינו כולל עילת מעצר כגון "פעילות לשבירת חשודים".

חפץ ואלוביץ' אינם מסוכנים לציבור או לביטחון המדינה, ולעניין שיבוש החקירה – נראה כי עמד לרשותם זמן רב כדי לעשות זאת עוד לפני מעצרם בשבוע שעבר (לו חפצו בכך), ביודעם כי מתנהלת נגדם חקירה. מה גם שככל הנראה המשטרה האזינה להם בשלושת החודשים האחרונים.

על פי נתוני המשטרה, ב-20 השנים האחרונות גדל בשיעור ניכר מספר המעצרים. כך בשנת 1998 נרשמו בישראל כ-38,000 מעצרים ובשנת 2015 נסק מספרם לכ-62,000. אחת הסיבות לכך היא שהמשטרה החלה משתמשת במעצרים לצרכי הרתעה. מה שמטריד עוד יותר היא העובדה שבשני שלישים מהמקרים לא מוגש כלל כתב אישום והתיק נסגר. במילים אחרות: אדם נלקח למעצר, נשללת ממנו באחת חירותו, והוא נכלא בתנאים קשים של סניטציה ירודה תוך גרימת נזקים נפשיים בשל החוויה הקשה. אם שיטת תיאומי המעצרים נפוצה, הרי שהשופטים במקום לברר האם באמת קיימת עילת מעצר לפי חוק, מעניקים הארכות מעצר אוטומטיות.

בדיוק כמו העצורים הפלסטינים, שלא נחשפים למלוא חומר הראיות נגדם, גם באולמות בתי המשפט בישראל העציר לא תמיד יודע מה יש בחומר הסודי שהמשטרה מציגה בפני השופט. כיצד מדינה דמוקרטית, שאת ספר החוקים שלה מפאר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, פוגעת מדי יום לשווא בחירותם של אזרחיה? את התשובה לכך ראוי לחפש בהשפעתן המחלחלת של 50 שנות כיבוש, באופיין של חקירות השב"כ ובזלזול בחירותו ובזכויות היסוד של האדם, שחלחלו מסתבר אל תוך חדרי החקירות של המשטרה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: זכויות האדם

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept