נתניהו נרתם להצלחת הפיוס הפלסטיני
ישראל טרם החליטה אם הפיוס הפלסטיני טוב או רע לאינטרס האסטרטגי הלאומי שלה, אבל בשבועות האחרונים היא מעורבת באופן עמוק וסמוי במגעים בין חמאס לפת"ח – אחרי שנתניהו הבין את חשיבותם לבעלות בריתו המרכזיות באזור, ארה"ב ומצרים.
גלי ההדף של הפיגוע המפלצתי של דאע"ש, שטבח במתפללים בצפון סיני ביום שישי [24 בנובמבר], לא הוגבלו רק למצרים ולחצי האי סיני. הפיגוע הפך לשיחת היום גם בישראל, ובעיקר במערכת הביטחון הישראלית; זו עוקבת אחר הנעשה במצרים בכל האמצעים האפשריים ומעורבת לפי פרסומים זרים עד צוואר בלחימה ב"מחוז סיני" של דאע"ש בחצי האי, שמצליח להוציא את נשיא מצרים עבדל פתאח א-סיסי משיווי משקלו.
גם הצמרת המדינית בישראל מודאגים מההתדרדרות במצרים, שעלולה להשליך באופן ישיר על היציבות בחזית הדרומית כולה. יכולותיה של ישראל באיסוף מודיעין כבר סייעו, על פי פרסומים זרים, לצבא המצרי הנלחם במעוזי הטרור בסיני למנוע פיגועים גדולים. הפעם, כנראה, קצרה ידה של ישראל ושל הצבא והמודיעין המצריים.
עניין נוסף בו מושקעת ישראל עד למעלה מראשה הוא הפיוס ההיסטורי בין הפלגים הפלסטינים שהוכרז לאחרונה, ובניגוד להערכות המוקדמות מתקדם על פי התכניות (אם כי רחוק עדיין מלהיות מוכרז כהצלחה). כלפי חוץ, קיבלה ישראל את הפיוס בין תנועת הפת"ח של אבו מאזן השולטת בגדה המערבית לחמאס השולט בעזה בעוינות ספקנית. ישראל הודיעה מיד שלא תקיים משא ומתן כלשהו עם ממשלה פלסטינית כלשהי "הנשענת על חמאס", ובכך ארגנה לעצמה אליבי מדיני לבלימת כל ניסיון לחידוש המשא ומתן המדיני.
יחד עם זאת, מאחורי הקלעים, הודיעה ישראל למצרים ולאמריקאים כי "תבחן את היוזמה על פי הביצועים וההתפתחויות בשטח". התרגום להודעה הזו פשוט: ישראל עוקבת בעניין אחר המתרחש ותקבל החלטות בכפוף למציאות בשטח. שום דבר לא נפסל מראש, כולל הפיוס עצמו. ישראל הפנתה כתף קרה מצד אחד, אבל פתחה עין סקרנית ומסלול אחורי-צדדי מצד שני.
