איראן בוחרת בשביל הזהב בסכסוך הסעודי-קטארי

p
המחבר
בקצרה
האיראנים בוודאי מתקשים להאמין למזלם הטוב; האם הגיע הזמן לבחון מחדש את "הנרטיב" בחאלב?

האחדות של מדינות המפרץ קורסת, ואיראן זוכה מן ההפקר

חסן אחמדיאן מבהיר כי הקריאה של איראן לדיאלוג בין הצדדים, בתגובה לסכסוך עם קטאר, כבר נושאת פירות. איראן בחרה לגבות את דוחא, ומנגד גם קראה לשיח דיפלומטי, ובכך בחרה למעשה בשביל הזהב, במה שנתפס בעיני כולם כמעט כמשבר שיצא משליטה ועלול להמיט אסון על אחדות המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ (GCC). את הפסגה הסעודית בין ארה"ב למדינות ערב, שם ביקשו המדינות הסוניות להתגייס למאבק עדתי באיראן, ניתן כעת להגדיר בבטחה ככישלון וכפארסה.

אין ספק, מאחורי דברי הרהב של מנהיגי איראן בעקבות ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בריאד בחודש שעבר, הסתתרה לפחות דאגה מסוימת מהידוק הקשרים בין ארה"ב לסעודיה, וכן הכרה מלאת טינה במפגן המרשים של עוצמה דיפלומטית שהציגה סעודיה. אלא שאז נפל לידי איראן כמו פרי בשל הסכסוך עם קטאר, ושיפר את עמדתה האזורית. "קרע אזורי בין המחנה האוהד את האחים המוסלמים למחנה שמתנגד לו פועל אסטרטגית לטובת איראן"\ כותב אחמדיאן. "סעודיה ניסתה להימנע מקרע שכזה, וסימנה את איראן כאיום העיקרי. ועם זאת, העובדה שקטאר וטורקיה עומדות היום בזירה מול איחוד האמירויות (UAE) ומצרים, הפכה לכאב ראש גדול מצדה של ריאד. במובן מסוים, המהלך של הסעודים נגד קטאר חזר אליהם כמו בומרנג ופגע בקמפיין האנטי-איראני של האזור כולו, ואיראן בוודאי לא צריכה לעזור לריאד לתקן את הטעויות שלה".

איראן ממנפת לטובתה את הסכסוך במפרץ גם בזירה הסורית. אחמדיאן מסביר: "העמידה לצד קטאר יכולה לחזק את קשריה של טהרן עם דוחא, עם אנקרה ועם בני בריתן בקרב האחים המוסלמים, שעשויים לקדם הבנה אזורית כזו או אחרת בין איראן לבנות בריתה, ולגלם תפקיד חיובי בסוריה, בתימן ובזירות נוספות באזור. כמו כן, עמדתה של טהרן עשויה לפגוע ביכולתה של סעודיה לגייס בעתיד קואליציה שתפעל נגד איראן, קטאר ומדינות אחרות".

ברוס ריידל מעריך את השלכות הסכסוך על הקשרים בין ארה"ב לסעודיה. לדבריו, המלך הסעודי "סלמן ובנו, נסיך הכתר ושר ההגנה מוחמד בין סלמן, ששים אלי קרב ומוכנים ליטול סיכונים. המורשת שלהם בשנתיים וחצי שחלפו מאז עלייתם לשלטון היא המלחמה בתימן, המשבר ההומניטרי החריף ביותר בעולם כולו, כך על פי האו"ם. מבצע סערה נחושה הוא ביצה עמוקה שמובילה רק למבוי סתום. המנצחת היחידה היא איראן. אם תימן היא הסנונית שבישרה את המשבר עם קטאר, צפו לתהליך ארוך, מתמשך ומלוכלך".

בהתנהלותה מול סעודיה, ארה"ב צריכה להימנע מגישת "הכל או כלום" שמאפיינת עד כה את הממשל של טראמפ. "גישה מורכבת יותר אל בת הברית החשובה כל כך לארה"ב היא חיונית", כותב ריידל. "סעודיה היא בת בריתה הוותיקה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון... ביחד, עמדו המדינות מול אתגרים רבים, מהאימפריאליזם הסובייטי, דרך סדאם חוסיין ועד אל-קאעידה. זו שותפות שזקוקה ליד בוטחת, ולא להעלמת עין".

ריידל מסכם וכותב: "פרשת קטאר היא שילוב בין אוזלת יד אמריקאית לדורסנות סעודית, בין המשחק הקטארי להתערבות החתרנית של איראן. יותר מדי שחקניות מבחוץ מבוססות בבוץ הזה, ומה שהחל כפארסה עוד עלול להפוך לגרוע הרבה יותר".

האם הגיע הזמן לשקול מחדש את "הנראטיב" בחאלב

עוד בינואר 2016 כתבנו כך: "אם הצבא הסורי יכבוש את חאלב בסיוען של בנות בריתו, רוסיה ואיראן, שחרורה של העיר יהיה תוצאה ישירה של תבוסת הטרוריסטים ושאר ארגונים חמושים שכבר נוטשים את שדה הקרב. לניצחון של המשטר הסורי יהיו תוצאות אחרות והשלכות שונות לגמרי מעזיבה של כוחות האופוזיציה החמושים כתוצאה ממשא ומתן - כפי שקרה בחומס ובאזור דמשק. תושבי חאלב יחוו על בשרם ניצחון מוחץ של כוחות המשטר, ולעומת זאת תבוסה - ואפילו מנוסה - של הארגונים החמושים. שאלה טובה שעלינו לשאול היא האם הצבא הסורי יתקבל כמשחרר בידי אותם סורים - בהם גם סונים - שיחולצו משלטונם של החוק האיסלאמי ושל כנופיות חמושות. התשובה לשאלה עשויה בהחלט להפתיע את אלו שהעדיפו לבטוח בזאהרן עלוש וב'צבא האיסלאם' (ג'ייש אל-איסלאם)".

בחרנו לחזור שוב אל הטור שכתבנו לפני שנה וחצי כמעט, כדי להעניק הכרה לדיווח המצוין של רוברט וורת, בכתבה שפרסם במאי בניו יורק טיימס מגזין. וורת, שהשווה בין נקודת מבטם של סורים גולים לבין זו של תושבי חאלב, מתאר היטב את המורכבות שהולכת לאיבוד לעתים תכופות כל כך בסיקור החדשותי של המלחמה עד כה בתקשורת המערבית הממוסדת: "לדבריו, צל פשעיו של [נשיא סוריה בשאר אל-]אסד עדיין מאפיל על הגולים הסורים, עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לראות שום דבר אחר. הם מסרבים להכיר במציאות של מרד שהפך להיות מושחת, אכזרי ונתון לחסדיהם של נותני חסות זרים. וזה נכון. מזרח חאלב לא היה א-רקה, שם השליט דאעש [ארגון המדינה האיסלאמית] את הדיסטופיה האיסלאמית הנוקשה שלו, כולל עריפות ראשים המוניות. ועם זאת, כסמל לעתידה של סוריה, מצבה כמעט גרוע באותה מידה: ארץ שממה כאוטית של מיליציות - שבהן גם ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים - שנלחמות זו בזו ואוגרות מזון וכלי-נשק שעה שבני העם גוועים ברעב".

וורת דחה את ההנחה שהמפתח למלחמה בסוריה הוא "העדתיות", ובמקום זה הוא כותב: "רבים מהתושבים רואים היום באסד את קו ההגנה האחרון שנותר להם מפני כאוס רעיל עוד יותר". מעניינים במיוחד הדברים שכתב על תפקידה של רוסיה: "באזורים שנתונים לשליטת המשטר, העובדות הללו מתרגמות להכרת תודה אמיתית לרוסיה, שבהתערבותה הצבאית בסוף 2015 עיכבה את הקריסה המוחלטת. סורים רבים טוענים שהם חשים מוגנים יותר מעצם נוכחותם של חיילים רוסים, כי הם (בניגוד לצבא ולמיליציות המסונפות אליו) לא יבזזו ולא ישדדו אותם. כמה מאנשי הקשר שלי באזורים הנתונים לשליטת המשטר אף לומדים היום רוסית. בלטקיה, היו שסיפרו לי שהעיר שלהם היתה נחרבת כליל, אלמלא הרוסים".

אל-מוניטור היה לא פעם הקול היחיד בהתמקדות העקבית שלנו בכנופיות הג'יהאד החמושות, שבהן גם ג'בהת אל-נוסרה, ארגון המסונף לאל-קאעידה בסוריה, שהטיל את חיתתו על מזרח חאלב וחבר לכוחות ג'יהאד נוספים. בשנים 2013-2015, לדוגמה, פרסמנו טורים של תושב חאלב אדוארד דארק (שם בדוי), שדיווחיו מהשטח על החיים בעיר עמדו לא פעם בניגוד מוחלט לדיווחים של התקשורת הממוסדת על כוחות "המורדים"; ציטטנו את הדו''ח פורץ הדרך של אמנסטי אינטרנשיונל על הרודנות והאכזריות שחווים הסורים בשליטתן של כנופיות הג'יהאד באדלב ובחאלב; הארנו זרקור על דבריו ההולמים של שליח האו"ם בסוריה סטפן דה מיסטורה, כשקבע בסתיו 2016 שאלף לוחמי ג'בהת אל-נוסרה מחזיקים את תושבי חאלב "בשבי", ועל כן הם אשמים במצור על העיר; וכל אותה עת, גינינו את הכוחות הרוסיים והסוריים על הפצצות פושעות וחסרות-הבחנה נגד אזרחים ובתי-חולים.

בינואר, חמישה חודשים לפני פרסום הכתבה של וורת, כתב פהים טשטקין, במסגרת דיווחיו פורצי הדרך מסוריה: "בניגוד לפרשנות הרווחת והעיקשת שנשמעת ממקורות חוץ, המדינה איננה שסועה. למרות המערכות וההתנצחויות העדתיות בין ג'יהאדיסטים שמקבלים מימון ממדינות המפרץ, הסורים עצמם לא היו מפולגים סיעתית. לא היה שום שסע עדתי בין הצבא הסורי לבין העם, כפי שטענו אחדים. אם תבחנו בדקדקנות את הדינמיקה הפנים-ארצית, תגלו שזו לא הייתה מלחמה בין העלאווים לסונים, או בין הנוצרים למוסלמים. לפחות שישה אנשי דת סונים בולטים נהרגו בחאלב משום שהתנגדו להפיכה אלימה. אנשי דת סונים קיבלו שוב ושוב איומים לבל יצטרפו למלחמה. השאלה המעצבנת ביותר שתוכלו לשאול חיילים בקו החזית בחאלב היא האם הם סונים או עלאווים. שום דבר אינו מכעיס את הסורים כמו השאלה הזאת. ככל שיכולתי לראות, אסד פופולרי היום יותר מתמיד".

מוחמד אל-חטיב כותב החודש מחאלב שממשלת סוריה ובני בריתה המשיכו למנף את היתרון שלהם באזור הכפר של חאלב, ולכבוש בזה אחר זה כיסים של לוחמי המדינה האיסלאמית. "התקדמותו של המשטר הסורי באזור הכפר של מזרח חאלב בימים האחרונים העניקה לו יתרונות רבים. ראשית, היא פתרה את בעיית המים של חאלב, לאחר שב-4 ביוני שוחררו שתי תחנות שאיבה וטיהור במערב מסכנה, מקורות המים היחידים של חאלב מלבד תחנת אל-חפסה. יותר מזה, שליטתו של המשטר בשטחים נרחבים של אדמה פוריה מהווה מקור טוב להכנסה מיבולים", מדווח אל-חטיב.

חשבנו שמן הראוי לסכם את הטור השבוע במסקנה שלנו מינואר 2016: "ניצחון של המשטר הסורי בחאלב עשוי להיות תחילתו של הסוף עבור הלך המחשבה העדתי שהיה זר כל כך לעיר לפני 2011. אין מקום ראוי יותר מזה לפתוח בו בתהליך החלמתה של סוריה".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: iranian-saudi relations, donald trump, gulf monarchies, saudi arabia foreign policy, gulf cooperation council, syria war, aleppo
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept