לאחר שהודח מראשות הממשלה בידי אהוד ברק בשנת 1999, הסתבך בנימין נתניהו בחקירה משטרתית מביכה. יחד עם רעייתו הוא נחשד אז בהעלמת מאות מתנות שקיבל בהיותו בתפקיד (מדובר בעבירה פלילית בישראל), ובהעמסת הוצאות עתק פרטיות על תקציב המדינה. החקירה הייתה מסועפת ומשפילה, נתניהו בא ויצא בחדרי החקירות ואף בוצע במשרדו חיפוש פומבי, לעיני המצלמות. בסוף החקירה המליצה המשטרה להעמידו לדין, ההמלצה אומצה על ידי פרקליטת המדינה, אולם הפוסק האחרון, היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, החליט לסגור את התיק. רובינשטיין לקח בחשבון שנתניהו הובס ופרש מהחיים הפוליטיים, והחליט שאין אינטרס ציבורי בהמשך רדיפתו. ביבי ניצל בעור שיניו.
החקירה הזו צרובה בנפשו של נתניהו כטראומה שאינה ניתנת למחיקה. כשחזר לשלטון עשור אחר כך, בשנת 2009, הוא נקט בכל האמצעים על מנת למנוע "סיבוב שני" של חקירות. הוא מינה את פרקליטו לשעבר יהודה וינשטיין ליועץ משפטי לממשלה, הוא פיקח אישית על מינוי מבקר המדינה ומינה באופן אישי מפכ"ל חדש [ספטמבר 2015].
