ישראל פולס

פולארד, ואנונו והמוסר הכפול של ישראל

p
המחבר
בקצרה
בזמן שג'ונתן פולארד זכה לשדולה בכנסת ולסיוע בשיקומו, מרדכי ואנונו מוסיף לשאת על מצחו אות קין של בוגד. הפוליטיקאים הישראלים צריכים לגבור על יצר הפרסום שלהם ולהפסיק לפעול להסרת המגבלות שהוטלו עליו בארה"ב.

שחרורו של ג'ונתן פולארד ממאסר בארה"ב [20 בנובמבר] לא שחרר את הציבור הישראלי מהפרשה, שרודפת אותו כבר שלושה עשורים. יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ דוד ביטן, מיהר להכין הצעת חוק שתקנה לפולארד גמלה חודשית מהמדינה עד יומו האחרון ותסייע לו בתשלום שכר הדירה ובמימון טיפולים רפואיים. במכתב ברכה ששיגר לאסיר המשוחרר התחייב יו"ר שדולת הכנסת למען פולארד, ח"כ נחמן שי, כי "השדולה אינה עוצרת ואינה מתפרקת". נבחר הציבור מהמחנה הציוני הציב בפני השדולה אתגר חדש: להסיר את המגבלות שהוטלו על המרגל היהודי, "הפוגעות בזכויותיך האזרחיות". שי התחייב שהשדולה לא תנוח ולא תשקוט עד שיותר לפולארד לצאת את גבולות ארה"ב לכל מקום שיחפוץ, "בראש ובראשונה, לישראל". 

אותו שי הזכיר ביולי האחרון למאזיני רדיו "קול ברמה" קמצוץ מפועלו של האיש שלמענו הוקמה שדולה מיוחדת בכנסת ישראל. "קשה לנו לתפוס את הרעיון שאדם בוגד במולדתו", אמר שי. "היה פה כסף, הוא קיבל תשלום על מעשיו, הוא קיבל תשלום, אולי לא קיבל הכל אבל קיבל תשלום (30 אלף דולר לשנה; ע"א). זה גם סוג של ריגול…הוא ניסה למכור חומר גם למדינות אחרות, לא רק לישראל". שי הזכיר, עם זאת, כי לאחר שישראל קיבלה אחריות למעשיו של פולארד והעניקה לו אזרחות ישראלית, יש לנהוג על פי הכלל "מודה ועוזב ירוחם". ראש השדולה לא הסתפק בהגדרתו של פולארד כבוגד במולדתו ומרגל בשכר. שי השווה אותו למרדכי ואנונו, מי שמכונה בישראל "מרגל האטום". ב-1988 הורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור בשל מכירת תיעוד מסווג מקרביו של הכור הגרעיני בדימונה ל"סנדיי טיימס" הבריטי. בית המשפט גזר עליו 18 שנות מאסר. ב-11 שנות המאסר הראשונות הוא הוחזק בבידוד מוחלט.

אכן, יש לא מעט דמיון בין שתי הפרשות. ואנונו, כמו פולארד, עבד בממסד הביטחוני, מעל באמונם של מעסיקיו וגרם נזק רב לאינטרסים של מדינתו. שניהם פעלו ממניעים אידאולוגיים, גם אם הם נעטפו בשטרות של כסף. ואנונו ביקש לשבור את קשר השתיקה הישראלי סביב הנושא הגרעיני, ואת הרצון שלא לדעת על המתרחש בכור בדימונה. הפרופ' אבנר כהן, מחבר הספר "ישראל והפצצה" ומרצה ללימודי גרעין במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים במונטריי, טוען שואנונו לא היה כלל מרגל. הוא מעדיף לכנותו  "אדוארד סנודן הראשון".

כמו פולארד, גם לאחר שריצה את מלוא עונשו, נחשב ואנונו לפצצת סודות מתקתקת. גם עליו נאסר ליצור קשר עם התקשורת ולצאת את גבולות מדינתו. על אף שחלפו יותר מעשר שנים מאז שחרורו וכמעט 30 שנה מאז מאסרו, ואנונו עדיין אינו אדם חופשי.

כאן מסתיים הדמיון בין שני האסירים המשוחררים. פולארד זכה לשדולה בכנסת, לבניין (לא חוקי) במזרח ירושלים הנושא את שמו ("בית יהונתן"), לסיוע בשיקומו הכלכלי, ולמאמצים לייפות את מניעיו ומעשיו. ואנונו, לעומת זאת, מוסיף לשאת על מצחו אות קין של בוגד ומרגל. שום חבר כנסת אינו נוקף אצבע כדי להסיר מעליו את צו איסור היציאה מהארץ ואת שאר ההגבלות שגורמי הבטחון הטילו עליו. שום אמצעי תקשורת מרכזי אינו מותח ביקורת על ה"נקמנות" שגורמי הביטחון נוקטים נגד ואנונו. הכתבים עסוקים מדי בפסטיבל שחרורו של פולארד. הפרשנים מזועזעים מהמגבלות שהממשל האמריקאי הטיל על פולארד.

ההבדל בין היחס לשני המרגלים אינו מקרה יוצא דופן. הוא מאפיין את חוסר הסימטריה בין יחסה של ישראל לבני אדם שפגעו בביטחונה, לבין היחס שהיא תובעת לגלות כלפי יהודים שפגעו בביטחון מדינתם. יש להניח שאילו פולארד היה יהודי מארה"ב שהתגייס ל"מוסד" ומכר מיליון מסמכים סודיים למודיעין האמריקאי תמורת בצע כסף (אחרי שהציע על פי פרסומים את שירותיו למדינות אחרות - דרום אפריקה, ארגנטינה, טיוואן, פקיסטאן, איראן וגם אוסטרליה), הציבור הישראלי ונבחריו היו מגנים כל ניסיון של נשיא אמריקאי להתערב למענו. מה היו חברי הכנסת הפעילים למען ג'ונתן פולארד אומרים על שדולה של חברי קונגרס אמריקאים למען שחרורו של פולארד הישראלי? איך התקשורת הייתה מתייחסת להצעת חוק בקונגרס להעניק לו גמלה לכל חייו ולממן עבורו שכר דירה ושירותים רפואיים?    

הלקח הראשון מפרשת פולארד הוא שלמידת הרחמים אין דת וליכולת לסלוח אין לאום. הגיבור שלך הוא לעתים קרובות האויב של זולתך, ולהיפך. הלקח השני הוא ש"צורכי ביטחון" אינם חומר חיטוי שיכול להסיר כל כתם. מי שמחליט להפעיל מרגל בשטחה של בת ברית חשובה, צריך להביא בחשבון שיש גבול גם לכושר הספיגה של הידידות הקרובות ביותר. הלקח האחרון הוא שיש מקרים שבהם הגיבור האמיתי הוא הפוליטיקאי שגובר על יצר הפרסום שלו. העסקנים הצעקנים לא קיצרו את מאסרו של פולארד אף לא ביום אחד. אולי להיפך. הבוננזה התקשורתית שהם מקוששים מאז שחרורו לא תקצר את תקופת ההגבלות שהוטלו עליו אף לא ביום אחד. אולי להיפך.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: united states, mordechai vanunu, knesset, jonathan pollard, dimona

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept