פרשת אדוארד סנודן, העובד לשעבר של הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב שהדליף מידע על תוכניות המעקב של הסוכנות, הזכיר לי סיפור אישי מלפני יותר משלושים שנה. בדיון סוער שהתקיים בהנהלת מערכת הארץ דרשו שניים מבכירי העיתון לגנוז כתבה שהכנתי על התעללות של חוקרי שב"כ בעיתונאי פלסטיני שהיה במעצר מינהלי. הם טענו שפרסום הכתבה (שהתבססה על בדיקת פוליגרף) יסב נזק כבד למעמדה של המדינה. העורך הראשי, גרשום שוקן, הורה לפרסם את הכתבה במלואה, ואף נזף באחד הבכירים שדרש לפטר אותי מעבודתי.
נזכרתי בכך כשהאזנתי בשבוע שעבר להרצאה המרכזית של פרופסור דניאל בר-טל בכנס הבינלאומי של האגודה לפסיכולוגיה פוליטית (ISPP), שהתקיים בבי"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. בר-טל, שזכה בפרס היוקרתי ביותר של הארגון, הציג לראשונה ממצאים של מחקרים שמגלים את ממדי מגיפת הצנזורה העצמית בחברה הישראלית.
הנתונים שהציג בר-טל בפני מאות המומחים שהגיעו לכנס מכל רחבי העולם - מאינדונזיה עד מצרים, מארצות הברית ועד הודו - אינם מחמיאים במיוחד למדינה המתהדרת בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". הוא סיפר על מחקר שמראה כי אנשי פלמ"ח גזרו על עצמם שתיקה ביחס למעשיהם הלא מוסריים במלחמת העצמאות. כותבי ההיסטוריה על מלחמת העצמאות במרכז ההסברה ובמפקדת קצין חינוך ראשי החליטו על דעת עצמם לחסוך מהקוראים ידיעה על גירוש הפלסטינים, על אף שהעובדות ההיסטוריות על כך היו ידועות להם.
הנסיבות האמיתיות של המלחמה נגד המסתננים בשנות החמישים ושל מלחמת הגבולות עם סוריה בשנות השישים היו ידועות לרבבות חיילים שהשתתפו בהן באופן פעיל. רובם הגדול נצרו את לשונם. "הם ראו שנוצר נרטיב שקרי, אך העדיפו לשמור את השלדים בארון", אמר בר-טל. מחקר אחר שערכו הפרופסור ושותפיו הראה שישראלים מודעים למחיר שמשלמת חברה דמוקרטית על קיום צנזורה עצמית (פחות דמוקרטיה, פלורליזם ושקיפות), ועל אף זאת, הם מסרבים לחשוף עוולות כלפי פלסטינים - אפילו לארגונים ישראלים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
