ישראל פולס

בחירת ריבלין לנשיא: מפלה פוליטית סוחפת לנתניהו

p
המחבר
בקצרה
נשיא המדינה הנבחר השכיל תמיד לשלב בין אידיאולוגיה ימנית לבין עקרונות דמוקרטיים וליברליים, ולכן רבים במרכז הפוליטי ובשמאל הצביעו עבורו. ניצחונו הוא גם הישג גדול לשר הפנים גדעון סער, שעשוי להתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד.

ראובן ריבלין יהיה הנשיא העשירי של מדינת ישראל, לאחר שגבר אתמול [10 ביוני], בסיבוב הצבעה שני, על חבר הכנסת מאיר שטרית.

ריבלין, בן 74, יליד ירושלים ואידיאולוג ימני קיצוני, הוא חבר כנסת ותיק מטעם הליכוד והיה פעמיים יו"ר הכנסת. ניצחונו הושג למרות קמפיין נרחב שניהל נגדו ראש הממשלה בנימין נתניהו. היחסים בין השניים מעורערים ומתאפיינים בשנאה הדדית יוקדת. במצב הדברים, מצליחה בחירתו של ריבלין להיות גם בשורה טובה לימין הישראלי האידיאולוגי, וגם בשורה רעה למנהיגו של הימין הזה, בנימין נתניהו. נפלאות הן דרכי הפוליטיקה הישראלית, והקמפיין האחרון לנשיאות, רווי התככים, ההשמצות והחקירות המשטרתיות, מוכיח זאת שוב.

ריבלין הוא בן למשפחה ירושלמית שורשית, דור שמיני בירושלים. הסמל המסחרי שלו הוא האהבה והמסירות לירושלים, וכל ראיון רדיופוני או טלוויזיוני שנתן בקריירה הארוכה שלו נפתח באותה הכרזה קבועה: "שלום לכם, מירושלים". הוא בן לתנועת החרות הרוויזיוניסטית, שהפכה אחר כך לליכוד של היום.

בניגוד לחלק גדול מחבריו (אריאל שרון, אהוד אולמרט, רוני מילוא, דן מרידור, מאיר שטרית ורבים נוספים), הוא מעולם לא זז מילימטר אחד שמאלה, אלא נשאר דבק בימין האידיאולוגי הטהור, במלוא מובן המילה, לאורך כל הדרך.

כשפטרונו הפוליטי דאז, שר החוץ דוד לוי, פרש מהליכוד והקים תנועה עצמאית ("גשר"), נשאר ריבלין בליכוד. כשפטרונו הפוליטי האחר, אריאל שרון, פרש מהליכוד והקים את "קדימה", נשאר ריבלין בליכוד. הוא לא פזל שמאלה, מעולם לא התיישר עם פיתרון "שתי המדינות", נלחם בכל גילויי הפרגמטיות שהתפשטו בליכוד בשני העשורים האחרונים, ולא היסס לצאת נגד שרון, בעל ברית ותיק, כשזה הגה את "ההתנתקות" ופינה את כל היישובים הישראליים ברצועת עזה, ועוד ארבעה יישובים בצפון השומרון.

ריבלין הוא הנשיא הצמחוני הראשון בישראל (מטעמי מוסר), וגם הנשיא הראשון שמאמין ותומך, בגלוי ברעיון "המדינה האחת", השולל הקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל, ולא מתרגש מהאיום הדמוגרפי הפלסטיני. יחד עם זאת, רבים במרכז הפוליטי ובשמאל (בעיקר במפלגת העבודה וב"יש עתיד") הצביעו עבורו, לאור המוניטין שעשה לעצמו כדמוקרט אדוק, כמי שלא מערב את דעותיו הפוליטיות בהתנהלותו, דוגל ב"פייר גיים" בכל מחיר ולא מקפח את השמאל, ואפילו השמאל הקיצוני, בכל העימותים והקטטות הפוליטיות בכנסת.

בשתי הקדנציות שלו כיו"ר הכנסת קנה לעצמו ריבלין שם כליברל, איש שלטון החוק, שהתנגד תמיד ליוזמות חקיקה הזויות שהגיעו מימין במטרה להצר את רגליו של בית המשפט העליון הישראלי, או לפגוע במיעוט הערבי. ריבלין השכיל לשלב בין האידיאולוגיה הימנית המוצהרת שלו לבין עקרונותיו הדמוקרטיים והליברליים. למרות זהותו הפוליטית, הוא נחשב לאורך שנים כחביבם של חברי הכנסת הערבים, להם נטה חסד בימיו כיו"ר הכנסת, וכמה מהם אף הצביעו למענו בקמפיין האחרון לנשיאות.

ריבלין ניסה להיבחר לנשיא בפעם הקודמת, לפני שבע שנים, אך נוצח על ידי שמעון פרס. לאחר הבחירות האחרונות הדיח אותו ראש הממשלה נתניהו מתפקיד יו"ר הכנסת, אליו נבחר איש הליכוד יואל (יולי) אדלשטיין. ריבלין נדחק לעמדת חבר כנסת מן השורה, והמשיך בקמפיין הסיזיפי אותו ניהל בשבע השנים האחרונות, בין חברי הכנסת, לקראת הבחירות לנשיאות.

התיעוב בינו לבין נתניהו הגיע לדרגות כאלה, שראש הממשלה ניסה לבטל את מוסד הנשיאות בחוק מיוחד, רק כדי שריבלין לא ייבחר אליו. כשראה נתניהו שיוזמתו זו נכשלת, ניסה להביא מועמדים חיצוניים אטרקטיביים, שיוכלו להביס את ריבלין. בין השמות שהועלו היה שמו של זוכה פרס נובל לשלום, הסופר האמריקאי-יהודי אלי ויזל, שדחה את בקשת נתניהו.

בסופו של דבר הגיעו חמישה מועמדים למרוץ הסופי, לאחר ששניים נוספים נשרו במהלך הדרך בעקבות חקירות משטרתיות. השניים, השר סילבן שלום ואיש מפלגת העבודה בנימין (פואד) בן אליעזר, הודיעו על פרישה מהמרוץ לאחר שנחשדו בעבירות מין (שלום) ובעבירות כספים (בן אליעזר). תיק החקירה נגד שלום נסגר, החקירה נגד בן אליעזר נמצאת בעיצומה.

על תפקיד הנשיא העשירי של ישראל התמודדו, איפוא, ראובן ריבלין, מאיר שטרית איש תנועת "קדימה", דליה איציק לשעבר יו"ר הכנסת, ושני מועמדים חיצוניים: זוכה פרס נובל בכימיה הפרופ' דן שכטמן, ושופטת העליון לשעבר דליה דורנר.

בסיבוב הראשון קיבלו ריבלין ושטרית את מירב הקולות, ועד הסיבוב השני ההערכה הייתה ששטרית במומנטום וריבלין עלול לאבד את הנשיאות בפעם השנייה ברציפות. לבסוף, ניצח ריבלין בהפרש של עשרה קולות (63-53), וחגג בדמעות את ניצחונו. הוא הודיע מיד על פרישה מהמפלגה ומהתנועה הפוליטית, הכריז שיהיה "נשיא של העם", והרים כוסית לחייה של מדינת ישראל. לידו, בפנים חמוצות ושפת גוף של יתום, נאלץ להרים כוסית גם בנימין נתניהו.

ניצחונו של ריבלין הוא מפלה פוליטית סוחפת לנתניהו והישג גדול ליריבו בתוך הליכוד, שר הפנים גדעון סער. ההערכה כרגע בליכוד היא כי סער יתמודד נגד נתניהו, שאיבד גובה פוליטי רב לאחרונה, בפריימריס הבאים בליכוד, על תפקיד המועמד לראשות הממשלה. אם אכן תהיה התמודדות כזו לקראת הבחירות הבאות, זרעיה נטמנו באדמת מפלגת השלטון הישראלית אתמול.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: shimon peres, right wing, presidential election, knesset, israel, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept