לפעמים סיסמאות מתגשמות

עוד לא ברור כמה זמן תשרוד הברית בין לפיד לבנט, כותב בן כספית, מה שברור זה שכבר עכשיו היא משנה את פני הפוליטיקה הישראלית, ותודה לשרה נתניהו שבהשראתה היא נוצרה.

al-monitor .

נושאים מכוסים

yair lapid, shinui, sara netanyahu, naftali bennett, elections, benjamin netanyahu

מרץ 5, 2013

"משהו חדש מתחיל", ססמת הבחירות של "הבית היהודי" של נפתלי בנט. "באנו לשנות", הייתה סיסמת הבחירות של "יש עתיד" של יאיר לפיד. בניגוד לתוחלת חייהן הידועה של סיסמאות בחירות, המושלכות לפח האשפה של הפוליטיקה למחרת ההצבעה, שתי הסיסמאות הללו מתגשמות לנגד עינינו. הברית בין לפיד לבנט היא ללא ספק משהו חדש, אחר לגמרי, שלא הכרנו קודם. וכפי שהדברים נראים עכשיו, הברית הזו משנה את פניה של הפוליטיקה הישראלית, ומטלטלת אותה טלטלה עזה. עוד לא ברור אם זה יחזיק מעמד, כמה זמן זה ישרוד ואיזה קדנציה ממתינה לבנימין נתניהו החבוט והמושפל. מה שברור הוא שדבר כזה עוד לא היה לנו בישראל.

הם דומים מאוד ושונים מאוד, בעת ובעונה אחת. לפיד מסיים את שנות הארבעים שלו, בנט מתחיל אותן. לפיד הוא סמל הישראליות החילונית והשורשית של פעם, זו שעליה חלמו בוני הארץ. בנט אמנם נולד בישראל, אך להורים שעלו מקליפורניה, עם רקע אנגלו-סכסי ותרבות שונה. לפיד חילוני מושבע, בנט דתי, חובש כיפה סרוגה, הוריו חזרו בתשובה כשהיה תינוק. בנט היה לוחם קרבי וקצין ב"סיירת מטכ"ל". לפיד היה עתונאי ב"במחנה". לפיד מתון מדינית, פרגמטי, מאמין בשתי מדינות לשני עמים ומוכן לוותר על רוב השטחים תמורת שלום. בנט ממש לא. הוא חושב שאי אפשר להקים מדינה פלסטינית, ומאמין שבפינה הצפופה שבין הים לירדן אין מקום לשתי מדינות.

על פניו, הם אמורים היו לשבת משני צדי המתרס הפוליטי. במציאות, הם חבוקים ומחוברים זה לזה כאילו הופרדו בלידתם. מתברר שהמשותף ביניהם עוצמתי לא פחות מהמפריד, בעיקר לאור האמונה של שניהם שהדברים בהם הם חלוקים דחופים פחות ואינם נכללים ברשימת המשימות שיש לבצע עכשיו. מכיוון שגם לפיד לא מאמין שיש פרטנר פלסטיני ממשי, אין מה לריב עכשיו על גבולות הקבע. מכיוון שגם בנט יודע שאי אפשר יהיה לספח עכשיו את שטחי 'סי' לישראל, אין טעם להתווכח על זה עכשיו. אלה שני אנשים צעירים שהביטו על הפוליטיקה מרחוק ומקרוב, ומאסו בה. לפיד ראה את המראות ושמע את הקולות כשאביו גרף 15 מנדטים עם "שינוי", ואחר-כך נחל אכזבה צורבת וניגף בפני פוליטיקאים מנוסים וערמומיים ממנו. בנט הבין את הפרינציפ באותה תקופה מרה ונמהרת בה היה ראש המטה של בנימין נתניהו. "השטיקים והטריקים" של מסדרונות הכוח הרקובים בישראל היו לו לזרא. אצל שניהם נזרעו זרעי שטנה לכל מה שמייצגים הפוליטיקאים של פעם, אלה שנצמדים לכורסת המיניסטר בכל מחיר, אלה שבאו כדי לקדם את עצמם, ולא את המדינה. לפיד ובנט חלוקים ביניהם בדברים רבים, אבל שניהם חדורים באותה רוח: לשנות את הפוליטיקה הישראלית מבפנים, לטלטל אותה טלטלה עזה. לפיד מתווכח עם בנט, אבל לא מערער על העובדה שבנט פועל אך ורק מתוך אהבת המדינה. ולהיפך.

הברית נוצרה בהשראתו של בנימין נתניהו, ואם נרצה לרדת לרזולוציות מדויקות יותר, הבוראת הגדולה של הברית הזו, שמשנה את פני המפה בישראל, היא הגברת שרה נתניהו. המשטמה העזה שהיא רוחשת כלפי בנט, וכלפי חברת הכנסת איילת שקד, שהייתה המזכירה הראשית של נתניהו, אילצה את בעלה לסמן את בנט כמטרה עוד לפני שהשתלט על "הבית היהודי". נתניהו נלחם בבנט עוד בטרם הפריימריס שהפכו אותו למה שהוא. אחר-כך היה ברור שבנט לא יהיה בקואליציה. נתניהו לא ספר אותו, לא דיבר אתו, לא התייחס אליו. לבנט לא הייתה ברירה. הוא ידע שכדי להיכנס לקואליצייה הוא חייב להיות יצירתי. ככה הוא הגיע ללפיד.

אצל לפיד הסיפור שונה: לפיד ידע שאם ייכנס ויישב בממשלה אחת עם אריה דרעי ואלי ישי, הוא גמר את הקריירה. הוא אמנם לא מסתער על החרדים באותה חמת זעם שבה היה מצויד אביו, אבל הסמל שלו הוא "השוויון בנטל", והוא החליט לעשות אחרי הבחירות את מה שהבטיח שיעשה לפניהן. גם זה שינוי מרענן. לפיד ידע שכל עוד יש לנתניהו אלטרנטיבה, הוא לא יפר את הברית ההסטורית שלו עם החרדים, וישאיר אותם בתוך הממשלה בכל מחיר. הסיפור היה איך גורמים לכך שלביבי לא תהיה אלטרנטיבה.

כך נדחפו השניים זה לזרועותיו של זה. הם נפגשו כמה שנים קודם, בסיורים שערכו במועצת יש"ע למובילי דעת קהל וסלבריטאים ישראלים ביהודה ושומרון. המטרה הייתה אז להראות לאותם סלבס שמגיעים מהבועה התל-אביבית, שהמתנחלים אינם אותן מפלצות זוללות ערבים שמתרוצצות על הגבעות ויורקות אש. לייצר קשר אנושי. אני לא יודע אם הפרויקט הזה, שהגה אז נפתלי בנט כשהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, באמת עשה נפשות למתנחלים בקרב התל-אביבים. מה שבטוח זה, שהוא עשה לפחות נפש אחת. יאיר לפיד, עיתונאי פופולארי ב"ידיעות אחרונות", עשה סיור כזה, אחד על אחד, עם נפתלי בנט. הכימייה ביניהם הייתה מיידית. נוצרה ידידות מסוימת. עכשיו, ערב הבחירות, הם ישבו עוד כמה פעמים, והבינו שמשהו חדש אכן יכול להתחיל. הם כרתו ברית. היא לא כתובה ולא ממוסמכת, אבל היא עוצמתית. הם נתנו אחד לשני מילה שלא ייכנסו לשום ממשלה לבד. רק יחד. מעכשיו, לפיד ובנט הם גוש אחד ובו 31 מנדטים. נראה את נתניהו משאיר אותם בחוץ.

בהתחלה זלזלו בהם. נו, טוב. אז הם הבטיחו אחד לשני. בבוא הרגע הנכון, מישהו יזרוק את השני לכלבים, הרי זה ברור, הרי זה מה שקורה בפוליטיקה הישראלית כל שני וחמישי. ובכן, זה לא קרה. הברית ניצחה. ברגע שלגוש הזה צורף גם שאול מופז, הפור נפל. מכיוון שלפיד הודיע שלא ייכנס עם החרדים, לביבי לא הייתה ממשלה אחרת. ראש הממשלה יכול לבוא בטענות, כרגיל, רק לעצמו. הוא האסטרטג הגדול של המפלה של עצמו. האמירה המיתולוגית של אריאל שרון לאנשיו, בכל פעם שהם הביעו דאגה מול אחת המזימות של נתניהו, הגשימה שוב את עצמה. "אל תדאגו לביבי", היה שרון אומר, "הוא כבר ידאג לעצמו".

אם לא תחול תקלה של הרגע האחרון ובישראל אכן תקום ממשלת נתניהו-לפיד-בנט, בתוספת ציפי לבני ושאול מופז, מה זה אומר לגבי סיכויי חידוש המו"מ באזור? לא ברור עדיין. התכנית המדינית של לפיד פשוטה: אין כרגע אפשרות ללכת להסדר קבע. הפלסטינים לא בשלים, הפיצול בין עזה לגדה נראה עובדה מוגמרת, במקום להיכשל פעם נוספת עדיף ללכת על הסדר ביניים. לפיד תומך בהצהרת תמיכה ישראלית ביוזמה הערבית (עם הסתייגות בעניין הפליטים), בהעברה סמלית של שטחים לרשות הפלסטינית (שלא תכלול פינוי ישובים), ובהקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים שתלווה בתכנית פיתוח וסיוע בינלאומית גדולה. במקביל, יושק מו"מ להסדר קבע, שיושג איפשהו בעתיד. אם הפלסטינים רוצים ערבויות בינלאומיות לכך שהסדר הקבע לא יינטש ושהפרמטרים שלו יהיו הפרמטרים המוכרים (גבולות 67 וכו'), שיבקשו ערבויות כאלה מהאמריקאים. לישראל אין התנגדות. התוכנית הזו מבוססת על תכנית מופז ועל רעיונות אחרים שהועלו בשנים האחרונות בישראל. המשפיעים הגדולים בתחום המדיני על יאיר לפיד הם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, וראש המוסד לשעבר מאיר דגן.

מה יעשה בנט? הקו האדום שלו הוא פינוי ישובים. עד לאותה נקודה, בנט לא יהיה מוטרד. מצידו, שציפי לבני ואבו-עלא ידברו 24 שעות ביממה. הסיכוי שהם יגיעו לנייר מוסכם וחתום, יודע בנט, שואף לאפס. הוא יבקש חופש הצבעה בכנסת במקרה של הסדר מדיני, ואין לו בעיה שהצדדים ינהלו מו"מ (אם כי הוא לא תומך במו"מ, אלא מקבל אותו כרע הכרחי). עד כאן נדמה שאין אבני נגף. השאלה היא מה יקרה אם תגיע דרישה להקפאת הבנייה בהתנחלויות או הסרת מאחזים. להקפאה בנט מתנגד. פינוי מאחזים, מבחינתו, זה קאזוס בלי. קו אדום ברור. זוהי, אם כן, המכשלה הגדולה. יתכן שבנט יסכים לבלוע הקפאה חלקית, רק מעבר לקו גדר ההפרדה. פינוי הוא לא יבלע בשום מקרה. כך שלא ברור לאן העסק הזה הולך, אם בכלל. מצד שני, כמו שבנט אומר בשיחות סגורות, אפשר לסמוך על הפלסטינים. ממש כמו נתניהו, הם כבר ידאגו לעצמם. הם כבר יטרפדו כל סימן להתקדמות מדינית. ולכן, בנט לא ממש מוטרד. הוא רוצה להישבע כשר האוצר של מדינת ישראל בעוד כשבוע. בשלב הזה מספיקה לו העובדה שזה יגרום כאב בטן לנתניהו. אחר-כך, כבר נראה.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020