המאמר הזה נכתב 16 שעות לפני פיזורה של הכנסת ה-22, כשלושה חודשים אחרי שנבחרה ע"י הציבור הישראלי. אם לא תתחולל דרמה חסרת תקדים של הרגע האחרון, תלך ישראל לבחירות כלליות בפעם השלישית תוך פחות משנה: באפריל 2019, ספטמבר 2019 וכנראה ב-2 במארס 2020. בנימין נתניהו, שהצליח להגיע לגוש של 60 מנדטים (בלי אביגדור ליברמן) באפריל, התדרדר ל-55 מנדטים בספטמבר. סקרים טריים מורים על המשכו של אותו כיוון. נתניהו נקלע למדרון חלקלק שבסיומו לא ממתין לו שום דבר טוב: יציאה ממעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, משפט פלילי ואולי אפילו עונש מאסר בפועל. עכשיו הוא באמת נלחם כנגד כל הסיכויים.
בניגוד להצהרותיהם של כל הפוליטיקאים והערכותיהם של כמעט כל הפרשנים (כולל כותב מאמר זה), בסופו של דבר מתרחש בישראל תהליך המנוגד לחלוטין לחוקי הטבע. כל הכוחות הפוליטיים מתאגדים להתאבדות קבוצתית מפוארת. מחולליה הם שלושה: נתניהו, שלופת את קרנות המזבח ולא מוכן לשחרר את ישראל לדרכה; אביגדור ליברמן, שנעול על הבטחת הבחירות שלו ונחוש להביא לסיום עידן נתניהו (לאחר שהיה שותף בכיר לתחילתו); ובני גנץ, שהתלבט ממושכות לפני שהחליט שלא להתפתות למלכודת שהונחה בפניו בצורת "מתווה הנשיא" והסכמתו הלכאורית של נתניהו לצאת ל"נבצרות" לאחר חצי שנת כהונה בלבד.