מי ימצמץ ראשון – נתניהו או גנץ?

רכבת ההרים המכונה גם הפוליטיקה הישראלית ממשיכה לשבור את השיאים של עצמה: בסופשבוע אחד נרשמו שני שיאים דרמטיים נדירים שהפכו את המפה הפוליטית על פיה, בראו מציאות חדשה ועדכנו את כללי המשחק לקראת ההכרעה הצפויה בשבועות הקרובים.

המאבק האמיתי, כך עושה רושם, מתנהל בין שני שועלים ותיקים שהחלו את דרכם המשותפת כבעלי ברית והפכו ליריבים מרים: בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. יריית הפתיחה נורתה על ידי נתניהו שהודיע, דקות ספורות לפני כניסת השבת [8 בנובמבר], שהחליט למנות את נפתלי בנט לשר הביטחון בממשלת המעבר המכהנת בראשותו. המהלך המפתיע, שעורר הדים ותגובות ברחבי המזרח התיכון כולו, הגיע כתוצאה מהלחץ הכבד שבו נתון נתניהו: פרסומים לפיהם בנט ושותפתו איילת שקד נמצאים בקשר עם ראשי כחול לבן ושוקלים "לערוק" לגוש של בני גנץ, עשו את העבודה.

המגעים הללו, שאכן התנהלו בשבועות האחרונים, היו חלק מלוחמה פסיכולוגית שהפעיל בנט לכיוונו של נתניהו. וזה הצליח. בסיוטיו, ראה נתניהו את שלושת הח"כים של הימין החדש (בנט, שקד ומתן כהנא) מצטרפים לממשלת גנץ ומאפשרים לה לעבור את ההצבעה בכנסת בלי תמיכת הח"כים הערבים (שיכולים להיעדר או להימנע). נתניהו החליט לבלוע את הבוז שהוא רוחש לבנט, להתגבר על התנגדותה התקיפה של רעייתו, ולתת למי שהיה פעם ראש המטה שלו את המטה הכללי של צה"ל.

החלטתו של נתניהו מעידה על עוצמת הפאניקה שבה נתון ראש הממשלה. היא סיבכה אותו בחזית פנימית בתוך הליכוד, שם ממתינים לתיק הביטחון אישים כאבי דיכטר, לשעבר ראש השב"כ, והאלוף במילואים יואב גלנט. אבל את נתניהו לא מעניינת הפוליטיקה הפנימית עכשיו. המשימה העליונה שלו היא לשמור על גוש הימין-חרדים שביצר סביב עצמו בכל מחיר. 55 ח"כים שנשבעו לו אמונים ומהווים את פוליסת ביטוח החיים הפוליטיים שלו, ואולי גם חירותו האישית.