הבחירות בישראל הסתיימו בתיקו שכולו מפלה לבנימין נתניהו. שבועיים לפני השימוע הדרמטי שצפוי לו אצל היועץ המשפטי לממשלה [3-2 באוקטובר], אפשר כבר לקבוע בבירור שראש הממשלה לא יוכל להרכיב לעצמו קואליציית חסינות. מערכת המשפט הישראלית ניצלה מפירוק. בית המשפט העליון ניצל מהכחדה. גם התקשורת יכולה לנשום לרווחה מסוימת. לנתניהו חסרים חמישה מנדטים כדי להגיע לסף ה-61 הנדרש כדי להשלים את פירוק הדמוקרטיה בישראל וזה, כנראה, כבר לא יקרה.

הטלנובלה הישראלית עולה על כל דמיון. אביגדור ליברמן, שהחליד בשנים האחרונות בירכתי מגרש הגרוטאות הפוליטיות, המציא את עצמו מחדש בתמרון מרהיב והפך לממליך המלכים וקוטל הדרקונים הבלעדי. אם לא תתחולל הפתעה מרעישה, ליברמן הוא זה שימיט על נתניהו את סופו הפוליטי. מי שהיה עוזרו הנאמן של נתניהו בסוף שנות השמונים הפך לתליין שלו. חשבון הדמים בין שני אלה הולך שנים ארוכות אחורה. ליברמן מאשים את נתניהו בתפירת התיק נגד ישראל ביתנו ערב בחירות 2015, מהלך שסיכל את תכניתו הגדולה של ליברמן להפוך לראש ממשלה בישראל. אחר כך הפך נתניהו את ליברמן לדחליל בשבתו כשר הביטחון שלו, ובלם את כל יוזמותיו. במהלך הקמפיין הנוכחי, הלך נתניהו על הראש של ליברמן בכל הכוח. הליכוד השקיע מאמצים ואמצעים אדירים ברחוב הרוסי וניסה לבעוט את ליברמן מהסלון של עצמו. המשימה הזו נכשלה. עכשיו תורו של ליברמן לבעוט.

המפה הפוליטית נמצאת בתיקו מוחלט. נתניהו איבד (אחרי ספירת 92% מהקולות) 9 מנדטים (אחרי האיחוד עם כחלון וצירוף פייגלין הליכוד היה שווה 41 מנדטים לפחות). כחול לבן איבדה שלושה מנדטים. לאף אחד מהצדדים אין אפשרות להקים ממשלה הומוגנית עם שותפיו הטבעיים. המהלך המתבקש הוא ממשלת אחדות, כפי שמנסה להכתיב ליברמן. הבעיה: כחול לבן הצהירו שלא יישבו עם נתניהו תחת כתבי אישום. הפתרון האפשרי הוא רוטציה. כחול לבן תדרוש להיות ראשונה ברוטציה. כלומר, בני גנץ ראש ממשלה שנתיים, אחריו נתניהו. הבעיה היא שאין שום סיכוי שנתניהו יסכים למצב כזה כי פירוש הדבר חיסולו הפוליטי. החוק בישראל מאפשר רק לראש ממשלה לכהן במהלך משפט פלילי. שר חייב להתפטר ברגע בו יוגש נגדו כתב אישום. לפיכך, אם נתניהו לא יהיה ראשון ברוטציה, הוא ייאלץ להתפטר מתפקיד שר בממשלה עם הגשת כתב האישום נגדו (שיוגש, אם יוגש, בתוך כחודשיים-שלושה). במילים אחרות, נתניהו גמר.