מה באמת מעניין את המצביעים הערבים?
לא בריאות, לא חינוך ולא השלום עם הפלסטינים – מה שהכי מטריד את המצביעים הערבים הוא נושא הביטחון האישי ביישוביהם. רוב הגורמים הפוליטיים במרכז-שמאל יכולים להיענות לסדר היום הזה ובכך לתרום להגעת הבוחרים הערבים לקלפי ב-17 בספטמבר.
בעבר, לקראת הבחירות, היו מהדורות החדשות בטלוויזיה נפתחות בהבטחה של מגישי המהדורה כי במהלכה יפורסם מדגם בחירות. הצופים היו ממתינים בדריכות לרגע הזה שהיה מגיע, בדרך כלל, במחצית השנייה של המהדורה; בינתיים הם היו נאלצים לצפות בנושאים אחרים שפחות עניינו אותם. כל מדגם כזה היה גורם לפוליטיקאים לאבד פעימה, ובקרב הצופים הוא היה מגביר את המתח לקראת יום הבחירות.
הפעם, לקראת הבחירות לכנסת ה-22, קשה למצוא משהו משעמם יותר מן המדגמים. הם דומים מאוד זה לזה, והם אף דומים למדגמים קודמים שפורסמו באותם הערוצים שבועות וחודשים קודם לכן: בערך 56-54 מנדטים לכל גוש ובערך עשרה מנדטים לישראל ביתנו של ליברמן, כאשר שום מפלגה משמעותית אינה מסתכנת באי חציית אחוז החסימה. אם קורה משהו, הוא קורה בתוך כל מחנה; ההבטחות הגדולות של כחול לבן להשיג קולות מן הימין, או הבטחותיו של עמיר פרץ לקבל תמיכה בפריפריה, אינן ממומשות בינתיים. גם אל הימין ובכלל זה ימינה, אשר העמידה בראשה אישה חילונית המצפה שחילונים מכבדי מסורת יצטרפו אליה, לא עוברים מן השמאל.
