שלושה שבועות לפני הבחירות, בשיא ה"מאני טיים", חווה ראש הממשלה בנימין נתניהו אסון אסטרטגי של ממש: פרשת הצוללות, הנחשבת כ"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה", קמה לתחיה וביצעה קמבק רועש על ראשו בעיתוי הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אם היה נושא אחד שנתניהו התאמץ לשמור מחוץ לשיח הציבורי לקראת הבחירות, הרי זה אותן צוללות. עכשיו, זה הדבר הכמעט יחידי עליו מדברים ובעקבותיו חווה נתניהו ירידה נדירה בסקרים. בחלק מהם, חזרה כחול לבן של גנץ ולפיד להוביל בהפרש מובהק (חמישה מנדטים).

למרות שחלק ניכר ממקורביו וקרובי משפחתו מסובכים בפרשה הזו עד צוואר, הצליח נתניהו עצמו להישאר עד עכשיו יבש יחסית: היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, קבע כבר בפתיחת חקירת הפרשה שנתניהו אינו חשוד. למרות הערכות מוקדמות, הסתיימה החקירה מבלי שנתניהו נחקר באזהרה. שמו נוקה, לפחות יחסית, באופן סופי. אלא שבישראל אין שום דבר סופי. התפתחויות מפתיעות בשבועות האחרונים מעירות את הפרשה הזו מתרדמתה. נכון לעכשיו, שוקלים בפרקליטות לפתוח את תיק הצוללות מחדש, או לפחות את ספיחיו.

החקירה, אם אכן תיפתח, תתמקד באחזקותיו של נתניהו במניותיהם של תאגידי פלדה, יחד עם בן דודו איש העסקים האמריקאי האמיד נתן מיליקובסקי. זה היה הדבר האחרון לו נזקק נתניהו ברגעי האמת של קמפיין לא קל, כשמולו שלושה רמטכ"לים שבקיאים בכל ספיחיה של פרשת הצוללות ונתפסים כאוטוריטה ביטחונית. האירוע גרם לכך שנתניהו איבד את השליטה בסדר היום, נחבט על בסיס יומי בידי גל של פרסומים עוכרי-שלווה ומתקשה להיחלץ משטח האש אליו נקלע.

נכון לרגע זה, מטיל נתניהו למערכה שני כלי נשק אסטרטגיים כדי לעצור את הדימום בסקרים ולחזור להכתיב את הקצב: הראשון הוא פרשת הטלפון הסלולרי של יריבו, בני גנץ, שנפרץ על פי החשד בידי איראן לפני כחצי שנה. נתניהו הרחיק לכת עד כדי כינוס מסיבת עיתונאים ודרישה פומבית מגנץ לגלות מה היה על המכשיר הנייד ואיזה מידע אישי רגיש מחזיקים עליו כעת האיראנים. התעלול הזה לא הוסיף לנתניהו נקודות, אולי להיפך. הוא הזכיר לציבור הישראלי את ריצתו הבהולה של נתניהו לפני 26 שנה [ינואר 1993] לאולפן הטלוויזיה, שם הודה שבגד באשתו והתלונן על סחיטה באיומים.