מבצע השמדת המנהרות בגבול לבנון שזכה לשם "מגן צפוני", לא נועד להגן על תושבי הצפון אך ורק מפני לוחמי חיזבאללה. אמנם, ראש הממשלה בנימין נתניהו תיאר באוזני ראשי היישובים תרחיש אימים לפיו "באיזה יום סגריר בערפל, חיזבאללה מגיח מן המנהרות וחוטף לנו אנשים" [11 בדצמבר], אבל אליבא דראש הממשלה, זה לא הכל ואפילו לא העיקר. רשת המנהרות, כך נתניהו במסיבת עיתונאים לרגל המבצע, "היא חלק מרשת הטרור והתוקפנות האזורית והעולמית בהכוונת איראן ובמימונה" [4 בדצמבר]. לדבריו, המבצע בגבול לבנון כוון נגד "שלוחת הטרור של איראן בלבנון.".הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שישב לצדו של ראש הממשלה באותה מסיבת עיתונאים, הבטיח אף הוא באותה הזדמנות "להמשיך לפגוע בהתבססות האיראנית בזירה הצפונית".

אף שהמנהרות פתוחות לרווחה בפני חיזבאללה מזה כשנתיים-שלוש, הארגון לא עשה בהן שימוש. בקהילת המודיעין סבורים שלמזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, אין עניין לתקוף את ישראל כל עוד כוחותיו פרוסים בסוריה ובניית אתרי הטילים המדויקים מצויה בראשיתה. חיזבאללה נסמך אמנם על איראן, אך  מעיניו מופנים בראש וראשונה כלפי פנים. כפי שקרה לארגונים אחרים שהתמסדו, דוגמת השין פיין באירלנד, כדי לשלוט ולשמור על כוחו הוא שותף לאחריות לשלום האזרחים ולרווחתם.

מאז נסיגת צה"ל מלבנון [2000] לא יזם נסראללה מלחמה נגד ישראל. לפני מספר שנים [2006] הוא אף הצהיר שאילו ידע שישראל תנחית על לבנון מכה כה אנושה, כפי שנהגה במלחמת לבנון השנייה, הוא היה מוותר על מבצע חטיפת החיילים שהביא לאותה תגובה קשה.

בתבונתו נמנע הפעם חיזבאללה מלספק לישראל תירוץ להכות שוב בלבנון, והניח לה לחגוג פסטיבלי ניצחון בפתחי המנהרות. יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, טרח לציין [5 בדצמבר] כי "צה"ל יכול לעשות מה שהוא רוצה בתחום שלו, אך לא בלבנון". במאמר שפרסם בתחילת השנה [6 בפברואר] הזהיר רונן דנגור, לשעבר סגן ראש אגף מחקר במשרד ראש הממשלה, כי במלחמה נוספת עם חיזבאללה כל צד צפוי לשלם מחיר חברתי וכלכלי כבד ביותר כאשר למחרת המצב יחזור לקדמותו עד לסבב האלימות הבא.