מה בער לשר הביטחון אביגדור ליברמן לבשר לאומה, כי הוא החליט להביא לאישור הממשלה תוכנית לבניית 31 יחידות דיור ליהודים במתחם רובע חזקיה בחברון [11 באוקטובר] ? אין די אש בעוטף עזה שדחוף לו להבעיר את הגדה המערבית? למה בחר ליברמן להפגין דווקא עכשיו את נאמנותו "לחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון. במעשים, לא בדיבורים?". שנה שלמה חלפה מאז שוועדת המשנה לרישוי של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי העניקה היתר בנייה עקרוני לפרויקט [16 באוקטובר 2017]. אי אפשר היה לחכות עוד חודשיים-שלושה, מחווה מתבקשת לנשיא טראמפ שהבטיח להציג בחודשים הקרובים את "עסקת המאה" שלו?
חברון חביבה במיוחד על השכן מהתנחלות נוקדים. יומיים לפני בחירות 2015 [15 במארס], הגיע ליברמן למערת המכפלה כדי לומר: "אנחנו (ישראל ביתנו) לא מסרנו את חברון, תמיד הצבעתי נגד שחרור המחבלים ותמיד דרשנו לחסל את החמאס, וכולנו הצבענו נגד התנתקות... כדאי שכל אלה שיהיו במקומות אחרים יתחייבו על אותם עקרונות: לחסל את החמאס, ובמקום לשחרר את המחבלים, עונש מוות למחבלים, ושברור שאנחנו נעמוד על האינטרסים שלנו, ולא תהיה לא התנתקות ב' ולא התנתקות ג'''.
כיוון ששני עקרונות היסוד הללו ממתינים למושיע, מה שנותר לליברמן הוא לרכז את מאמציו בקישוש קולות בימין. את זה הוא עושה על ידי חיסול הסיכוי להסדר מדיני באמצעות ניצול סמכותו כשר הביטחון לאשר תוכניות בנייה חדשות בלב הגדה המערבית. בכך הוא צד שתי ציפורים בכדור אחד: הוא גם מסיח את דעת הקהל מהתהום הפעורה בין הדיבורים שלו על "חיסול החמאס" לבין המציאות הקשה ביישובי עוטף עזה, וגם דוחק את ראש הממשלה לפינה. העלאת תוכנית לבנייה חדשה בשטחים מאלצת את נתניהו לבחור בין שתי אפשרויות רעות: אישורן יחזק את מבקריו מחוץ, הטוענים שהוא מחבל במאמצי השלום. דחייתן תשחק לידי מפלגות הימין היריבות, שטוענות כי הוא מחבל במפעל ההתיישבות.
החלטת הממשלה לאשר את התוכנית, מלמדת שלחץ הבחירות, אשר ריחן נישא כעת באוויר, חזק יותר מהלחץ הבינלאומי.
באותו היום (2017) שבו אישרה ועדת המשנה את הקמת 31 יחידות הדיור בחברון, דווח בערוץ 7 כי בשיחות עם מקורביו אמר ליברמן כי הוא זה שקידם את התוכנית. "חברון היא אחד מסלעי קיומנו כעם וכאומה, והבנייה בה היא מימוש החזון הציוני", צוטט שר הביטחון.
כמה ימים לפני כן פורסם באותו ערוץ [1 באוקטובר] כי היתר בנייה אינו מספיק כדי להתחיל בנייה בשטח, וכי הבטחת ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם את אישור הבנייה ברובע חזקיה אינה כוללת הקצאת קרקע, כנדרש.
בינואר אשתקד [2017], ערב חילופי הנשיאים בארה"ב, אמרה שרת המשפטים איילת שקד שהתארחה אצל מתנחלי חברון: "החל מעוד עשרה ימים נגמרים התירוצים. צריך לבנות ולבנות. לפתח את ירושלים ואת יהודה ושומרון. כי זהו ביתנו. זוהי זכותנו". שקד התגאתה כי בימים שבהם העולם מגנה את ישראל על הבנייה בשטחים, היא מובילה את הפיכת היישוב היהודי בחברון לישות מוניציפלית עצמאית. בתגובה לציוץ של ארגון "שלום עכשיו", שהזכיר כי בחברון חיים 200 אלף פלסטינים ומיעוט יהודי שמונה 800 מתנחלים, כתבה שקד: "אתם צודקים. 800 יהודים בעיר האבות זה בהחלט לא מספיק. אנחנו פועלים להיתרי בנייה נוספים ברובע חזקיה. מוזמנים לסייע".
התוכנית לבניית 31 יחידות דיור חדשות בחברון אינה עוד פרויקט שממשלת הימין יוזמת בגדה. אם אמנם התוכנית תצא אל הפועל, תהיה זו הפעם הראשונה שבה ישראל תבנה בעיר זה יותר מ-15 שנה.
ראשי הימין מתחרים ביניהם על קרבתם של יהודים, שבעיניהם רופא יהודי שרצח 29 מוסלמים בשעת תפילה נחשב לקדוש [1994]. סכנת ההתלקחות במערת המכפלה מתחרה בנפיצות של הר הבית. האתרים של ארגוני זכויות אדם ופעילי שלום כ"בצלם", "יש דין" ו"מחסום ווטש" מתפוצצים מדיווחים על התעמרות של מתנחלי חברון בשכנים הפלסטינים המעטים שלא ברחו מהרובע העתיק. במשרדי "שוברים שתיקה" נערמות אין ספור עדויות של חיילים משוחררים על התעלמות צבא הגנה לישראל ממעשיהם של הפורעים היהודים.
האיום של ליברמן לחסל את בכיר חמאס איסמעיל הנייה "תוך 48 שעות" נהפך זה מכבר לבדיחה. מלחמה כוללת בחמאס נראית אחרת מלשכת שר הביטחון מאשר מספסלי האופוזיציה, וטוב שכך. אך נראה כי הסכנה של חזרה לאותם ספסלים, ואולי אפילו ליציע האורחים בכנסת, מצמצמת את שדה הראייה של פוליטיקאים ישראלים, וחבל שכך.
מצבה העגום של ישראל ביתנו בסקרי דעת קהל מול הליכוד והבית היהודי, מעורר מחדש רוח קרב מוגזמת ומסוכנת אצל ליברמן ואצל פוליטיקאים אחרים, מתחריו על כיסאות הימין. פרשת אישור בניית 31 יחידות דיור ברובע היהודי בחברון היא עדות נוספת לנאמנותו של הגוש, המתהדר בתואר "המחנה הלאומי", לאינטרסים לאומניים-קיצוניים.
לשכת ראש הממשלה דיווחה כאמור כי נתניהו העלה את הנושא בפני האמריקאים. מעניין אם הממשל האמריקאי אותת לנתניהו שעיבוי יישוב יהודי בלבה של עיר ערבית מקדם את השלום, כפי שעושה, לדעתו, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים.