Memos 
Live events & webinars 
Industry Newsletters
Trend Reports
שבעים שנות עצמאותה של ישראל הן סיבה למסיבה בישראל, וסיבה לאבל ברשות הפלסטינית.
הפגנות הענק של הפלסטינים לאורך הגדר עם רצועת עזה יגיעו לשיאן ב-14 במאי, רק יום אחד לפני שהפלסטינים מציינים את הנכבה (הקמתה של מדינת ישראל, ויום אסון לאומי עבור העם הפלסטיני). ביום הזה, צפויה ארה"ב להעביר את השגרירות שלה לירושלים. באותו יום ממש, צפויים גם תושבי הגדה המערבית לצאת לרחובות; ותרחיש נוסף הוא מתקפת טרור נגד ישראל.
גורם בכיר באש"ף המקורב לנשיא הפלסטיני אבו מאזן שוחח עם אל-מוניטור על חשיבותם הרבה של הימים האלה. "יום הנכבה מזכיר לנו תמיד את הטרגדיה שלנו, את אובדן אדמתנו, את הטבח בדיר יאסין (כפר שנכבש בקרבות על ירושלים ב-48׳, ולטענת הפלסטינים נרצחו בו עשרות מתושביו, כולל נשים וילדים; א״ס), ומעל הכל את הטרגדיה של הפליטים ושל העקורים ברחבי העולם. בשנים 1993-1988, הבין מנהיגנו, יושב הראש יאסר ערפאת, שיש לבצע שינויים בנרטיב הפלסטיני. שמדינה פלסטינית עצמאית תצטרך לקום לצדה של ישראל, ולא במקומה".
הבכיר הוסיף ואמר שהסכמי אוסלו נבעו גם הם מאותה הכרה. למען השלום וכינונה של מדינה, היו הפלסטינים מוכנים לוותר לישראל על 75 אחוזים משטחי פלסטין המנדטורית, ובתנאי שיוכלו להקים את מדינתם על בסיס קווי 67', עם מזרח ירושלים כבירה. בעיניים פלסטיניות, זו הייתה פשרה היסטורית, שזכתה להכרה מצד ראש הממשלה אז יצחק רבין ונשיא ארה"ב אז ביל קלינטון. אך מאז 1996, כראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לשלטון, ישראל דחתה את הסכמי אוסלו והחלה ליישם מדיניות של הרחבת ההתנחלויות ואף של סיפוח. לדברי הגורם הבכיר, ישראל דוחפת את הפלסטינים לקיום ללא מדינה. הוא הוסיף כי הלגיטימיות של מדינת ישראל היא תוצאה ישירה של שואת יהודי אירופה.
"2018 ו-2019 יהיו שנים של הכרעה עבור הפלסטינים", ציין הגורם, ששוחח עם אל-מוניטור בעילום שם. הם יצטרכו לבחור אם לחדש את המאבק המזוין, או לתבוע שוויון זכויות במסגרת מדינה דו-לאומית. את הדילמות הללו מעצימה עוד יותר מדיניותו הפרו-ישראלית של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ; מבחינה זו, המצב עשוי להשתנות לכל המוקדם בשנת 2020, עם הבחירות הבאות לנשיאות ארה"ב.
בכיר במשרד החוץ הישראלי המקורב לראש הממשלה נתניהו הסביר לאל-מוניטור בעילום שם את הנרטיב ההיסטורי של ישראל לקראת חגיגות השבעים לעצמאותה.
"מדינת ישראל לא נולדה בגלל השואה, אלא למרות השואה. שורשיה של התקומה נעוצים בתנ"ך, והלגיטימיות של המדינה נובעת גם מהכרה מצד הקהילה הבינלאומית. שורשי הסכסוך נעוצים בעובדה שמדינות ערב דחו את החלטת האו"ם מ-1947 (תוכנית החלוקה), וכן במתקפה שלהן על המדינה היהודית הצעירה".
לדבריו, ישראל לא הייתה כובשת את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, אלמלא התעמתו איתה מצרים וירדן ב-1967. הגורם הוסיף וטען כי להוציא מצרים וירדן, נמשכת עד היום הסרבנות הערבית והפלסטינית. סירובם של הפלסטינים להכיר במדינת הלאום היהודית הוא שממשיך ללבות את הסכסוך. עוד יותר מזה, טען הגורם בביטחון רב, ישראל של היום חזקה מספיק כדי להגן על עצמה מכל איום מצד הערבים או האיראנים, ונחשבת מעצמה כלכלית וטכנולוגית וגם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הנשיא טראמפ תומך בזכותה של ישראל להכרה מצד הפלסטינים כמולדת העם היהודי.
אכן, שני הנרטיבים הללו נמצאים בהתנגשות מתמדת זה מאה שנה ויותר, ונראה שלעולם לא ייושבו. תהליך אוסלו היה מאמץ משותף של יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת המנוחים, מתוך כוונה ליצור נרטיב חדש של דו קיום הדדי ושל עתיד משותף לשתי המדינות. ב-1998 שני הצדדים אמורים היו לחגוג עצמאות של שתי מדינות זו בצד זו. המאמץ הגיע לקצו בעקבות ההתנקשות ביצחק רבין ב-1995, ששמה קץ לכל תהליך שלום עתידי.
כיום, כשישראל חוגגת את יום עצמאותה השבעים (ב-19 באפריל על פי לוח השנה העברי), הבעיה חריפה עוד יותר מתמיד. ממשלת ישראל הפנתה את עורפה לנכונות לחלוק את פיסת האדמה ההיסטורית הזו. היא מיישמת הרחבה דרמטית של התנחלויות בכל רחבי הגדה המערבית, ובה בעת מעמיקה את אחיזתה הכלכלית בגדה. כמו כן, ממשלתו של נתניהו ממשיכה לאכוף על רצועת עזה סגר הרמטי כמעט.
במקביל, מציינים היום שבעים שנה לנכבה הפלסטינית, ונדמה שגם בהנהגה הפלסטינית - בפתח ובחמאס כאחד - מתרחקים בהדרגה מאסטרטגיה של דו קיום בשלום.
גם ישראל וגם הפלסטינים שבים ומאמצים את נרטיב השנאה ההדדית מהעידן שלפני הסכמי אוסלו. וכך, גם שבעים שנה לאחר קבלת העצמאות, אנו מוצאים את עצמנו מטפחים נרטיבים היסטוריים מתנגשים, שבמוקדם או במאוחר יובילו שוב לאלימות ולשפיכות דמים. זה לא משאיר מקום רב לחגיגות, מעבר לטקסים המסורתיים.
