האם זיכרון השואה ימנע מישראל לגרש את מבקשי המקלט לאפריקה?

תחילה מחו הסופרים, אחר כך טייסים באל-על, ואליהם הצטרפו מנהלי בתי ספר, פסיכולוגים וניצולי שואה. כולם ביחד הצליחו לסחוף בימים האחרונים חלקים גדולים מהציבור הישראלי לאחת המחאות המוסריות והחשובות ביותר שלו.

ההתגייסות המרהיבה באמצעות הרשתות החברתיות למאבק ביישום התוכנית הממשלתית לגירושם של עשרות אלפי מבקשי מקלט ומהגרי עבודה אל גורל קודר ומסוכן באפריקה, נשענת על זיכרון קולקטיבי חזק משואת יהודי אירופה, ועל עקרונות יהודיים הומניסטיים שלעתים נדמה כי כבר התפוגגו מהעולם.

מוקדם לדעת אם המחאה המתרחבת תצליח לגרום לממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו לרכך את גזירת הגירוש, אבל כבר כעת ניתן לקבוע כי היא תיאלץ את ההנהגה לתת תשובות לשאלות עקרוניות של מוסר יהודי וערבות הדדית. במילים אחרות, ביצוע הגירוש ההמוני של מבקשי מקלט אפריקאים לא יעבור בשקט.

מדובר במחאה צעירה יחסית, שתפסה תאוצה בשבוע האחרון. היא החלה בעקבות ההכנות ליישום חוק המסתננים שהכנסת אישרה בדצמבר. כפועל יוצא מכך, הממשלה החליטה על מתווה לגירוש מסתננים למדינה שלישית באפריקה. על פי המתווה, מי שלא יסכים לעזוב מרצון בתמורה ל-3,500 דולר לרואנדה או אוגנדה, ייכלא. על פי הערכות של מינהל האוכלוסין, מדובר בכ-20 אלף בני אדם הנמצאים בקטגוריה זו.