האם גבאי מוביל לממשלת אחדות?

מעניין מה יאמרו מבקריו מהשמאל של יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, אם "הטירון הפוליטי", "הסוס הטרויאני" ו"הליכודניק לעניים", כפי שכונה בימים האחרונים, יצליח לשלוח את משפחת נתניהו בחזרה לקיסריה. האם זהבה גלאון וחבריה במרצ לא ירימו כוסיות? האם תומכי חד"ש בכפרים הערביים לא יברכו "ברוך שפטרנו"? האם במחנה השלום לא ינשמו לרווחה? עם הצלחה לא מתווכחים, קובעת הקלישאה. להצלחה מתחברים. המשמיצים של היום יהללו מחר את המנצח ויעמדו בתור כדי ללקט פירורי משרות וכיבודים משולחנו. הם יקשרו כתרים לראשו על שהגה את קמפיין הפזילה ימינה, ישבחו את ההתנגדות שלו להסכם הגרעין ויהללו את התמיכה שלו בפרישה מאונסק"ו. כשראש הממשלה גבאי יציל את תהליך השלום ממוות, שלום עכשיו ישכחו לו את החיזור שלו אחרי המתנחלים ואת האבחנה שלפיה "לא בטוח שיש בצד השני פרטנר".  

מה הסיכוי שהתרחיש הזה יקרום עור וגידים וכפי שכתבה נעמי שמר: "כל זה אינו משל ולא חלום... כל זה יבוא מחר אם לא היום ואם לא מחר אז מחרתיים"? לפי החשבון שגבאי עשה באירוע ״שבתרבות״ בבאר שבע (14 באוקטובר), "כדי להגיע למצב שבו אנחנו מסוגלים להרכיב את הממשלה הבאה, אנחנו צריכים להגיע לאזור ה-27 מנדטים ושלפיד יישאר על אזור 11 מנדטים. אם אנחנו מגיעים לשם ולוקחים את הקולות של מרצ ושל הרשימה המשותפת, יש גוש חוסם". ועם אילו שותפים נוספים לדרכו יקים גבאי את הגוש החוסם שלו? "עם מי שנרצה, עם 'כולנו', עם החרדים, עם הליכוד".

קשה להאמין שגבאי עצמו מאמין שמירי רגב, זאב אלקין ויריב לוין, דוד ביטן, ציפי חוטובלי ודודי אמסלם יישאו אותו על כתפיהם ללשכת ראש הממשלה. אין אלא להסיק מכך שגבאי רומז לאפשרות שמפלגת העבודה תשב בממשלת ליכוד-חרדים-כולנו. הוא לא יהיה הראשון שיעשה זאת. קודמיו ישבו בממשלות ימין, ואפילו בשכנות לאביגדור ליברמן וחבריו מישראל ביתנו. גבאי אמר כי הוא לא רואה שום דבר שמחבר בין מפלגתו לרשימה המשותפת ושמאפשר להן להיות באותה ממשלה. לעומת זאת, הוא לא דיבר על הפער בין המחנה הציוני למחנה הלאומני בנושא הקריטי ביותר - הסכסוך עם הפלסטינים. נהפוך הוא.

יתרה מזאת, בראיון לרשת ב' שלושה ימים לאחר מכן, בו ניסה גבאי להבהיר את עמדותיו, דבריו נשמעו דומים מאוד למשנתו של נתניהו. "אני מאמין בכך שכל ארץ ישראל שלנו", אמר גבאי, "הרי אלוהים הבטיח לאברהם את כל ארץ ישראל". גבאי לא מכיר בזיקה ההיסטורית של הפלסטינים לשום חבל ארץ ולא מקווה להתפייס עמם. המילה "שלום" נעלמה מאוצר המילים שלו. "אני מאמין  שבגלל שיש פה ארבעה מיליון ערבים וחצי אז אנחנו צריכים להתפשר על מנת ליצור מצב שאנחנו חיים במדינה שיש בה רוב יהודי והם חיים במדינה משל עצמם".

בנאום בר אילן (2009) אמר נתניהו כי זכותה של ישראל לשלוט בכל מקום שבו הילכו אברהם, יצחק ויעקב, דוד ושלמה, ישעיהו וירמיהו. גם נתניהו הביע נכונות לוותר על חבלי "ארץ אבות" אך ורק מחוסר ברירה. כדי להיפטר מהפלסטינים. "בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים" אמר אז ראש הממשלה, "אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם, ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו".

גבאי הוא אמנם טירון פוליטי, אך אינו שוטה. משיחה עמו הבנתי שהפובליציסטים שמזהירים אותו כי הימנים יעדיפו תמיד את המקור- נתניהו, בנט וליברמן- לא חידשו לו דבר. הוא גם לא הופתע מהמחאות שהשמיעו חבריו למפלגה בעקבות הראיונות שלו. ברור לו שרבים מהם, אם לא רובם, לא יילכו אחריו לממשלה בדמותה ובצלמה של הממשלה הנוכחית.

התנהלותו המוזרה של יו"ר המחנה הציוני יכולה להיות קשורה למאמצים שנעשים בחדשים האחרונים לשקם מתווה השלום האזורי, זה שגובש בעקבה בראשית 2016 ונועד לשמש קרש קפיצה של סיעתו (אז בראשות יצחק הרצוג) לממשלה. גורם השותף למגעים חצי-רשמיים שמתקיימים בנושא, בשיתוף הממשל האמריקאי, הביע השבוע בשיחות פרטיות אופטימיות לגבי הסיכוי להצלחת היוזמה. הלוואי שלא יתבדה.

אך אם יתברר שנתניהו מפיח שוב תקוות שווא בלבם של אנשי השמאל הציוני, הראיונות האחרונים יאלצו את גבאי לעבוד שעות נוספות כדי לזכות באמונם של יהודים וערבים ישראלים, המאמינים בשותפות על בסיס של שוויון זכויות, תומכים בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ורואים במפעל התנחלויות אבן נגף לכל הסדר שלום, אם לא סלע. כדי להבליט את ההבדלים בין הערכים שהוא מציע לבין הדגל הלאומני והאנטי דמוקרטי שנושאים נתניהו ושותפיו, וגם כדי לשבות את לבם של אנשי הימין "הרך", גבאי יכול להסתייע במשנתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. אולם עם משפט כמו "איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די", שכתב ב״אלטנוילנד״, הרצל לא היה מצליח להיכנס היום לסיעת ליכוד בפריפריה.

כדי לעשות את התיקון שלו ביחסים עם אזרחי ישראל הערבים גבאי יכול להצטייד בשירו של המנהיג הרוויזיוניסטי הנערץ, זאב ז'בוטינסקי, "שמאל לירדן": "שם ירווה לו משפע ואושר; בן ערב, בן נצרת ובני; כי דגלי דגל טוהר ויושר". לשם תיקון יחסיו עם השמאל ואולי אף למשוך קולות מהימין "הרך", הוא יכול להסתייע בדברים שכתב ב-1902 הבוס של נתניהו האב (בנציון נתניהו היה מזכירו של ז׳בוטינסקי): "אל לו לשום עם לדכא את אישיותו הלאומית של עם אחר". מייסד הציונות הרוויזיוניסטית, שתמונתו תלויה בלשכת ראש הממשלה, הדגיש כי אין דבר אבסורדי יותר מאשר ההנחה שהיהודים זקוקים למדינה שלהם כדי שיתאפשר להם לחנוק ולדכא עמים אחרים. הסקר האחרון של מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב והמרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקרים ברמאללה מגלה כי 53 אחוז מהישראלים (ו-52 אחוז מהפלסטינים)  מעדיפים את פתרון שתי המדינות על פני המשך הדיכוי והחנק ההדדיים.