מי יעצור את שקד ובנט?

הפצצה הפוליטית בדמות יוזמה להגבלת בג״ץ, אותה הטילו בסוף השבוע (14 בספטמבר) יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, ומספר 2 במפלגתו, שרת המשפטים איילת שקד, עשויה להתגלגל עד לכדי משבר חוקתי.

השניים תיארו את המהלך כמהפכה שבבסיסה תעמוד הצעת ״חוק יסוד: החקיקה״ להסדרת סמכות בג"ץ לבטל חוקים שאושרו בכנסת. כיום בג"ץ פוסל חוקים אם לפי פרשנות השופטים הם עומדים בסתירה לחוק יסוד כלשהו. הצעתם של בנט ושקד קובעת נסיבות מוגדרות שרק בהן יוכל בית המשפט לבטל חוקים. בנוסף, החוק יכלול ״פסקת התגברות״ - סעיף שיאפשר לכנסת, בתנאים מסוימים, לאשרר חוק שנפסל בבג״ץ. עד כה הם לא נקבו ברוב שיהיה דרוש כדי לעקוף ביטול חוק בבית המשפט, אולם על סמך יחסם לרשות השופטת עד כה סביר להניח שזה לא יהיה רוב מיוחד.

בהנחה שהיוזמה של שקד ובנט תצליח להתגבש לכדי נוסח הצעת חוק ותזכה לרוב בקואליציה, היא צפויה להפוך למשבר חוקתי. היא תתגלגל לפתחו של בג"ץ - שיאלץ להכריע בחוק העוסק בכוחו ובסמכויותיו, ומבקש להגביל אותו ולפגוע בתפקידו המיוחד כשומר סף בדמוקרטיה הישראלית.

מאז נחשפה התוכנית, שני מנהיגי הבית היהודי מעניקים ראיונות מרובים לתקשורת. הם מתארים את הצעתם כצעד לחיזוק הדמוקרטיה, וכבסיס לכינון חוקה בישראל. בראיון לגלי צה״ל אמרה שקד, כי חוק היסוד יעצור את כרסום כוחה של הכנסת על ידי בג"ץ, ויחזיר איזון חשוב בין הרשויות.

המהפכה החוקתית של שקד ובנט מתרחשת באקלים פוליטי נוח עבורם. בישראל מכהנת ממשלת ימין שחלק מבכיריה, כמו שר התיירות יריב לוין מהליכוד, סימנו את בג"ץ כזרוע של השמאל. בקרב המתנחלים - שרבים מהם תומכי הבית היהודי - יש מי שרואה בבג"ץ לא פחות מאויב המעדיף את הפלסטינים על פניהם.

אולם את הרוח הגבית המשמעותית ביותר למהלכים הדרמטיים של שקד ובנט העניקו שופטי בג"ץ עצמם, כאשר פסלו כמה חוקים של הכנסת בחודשים האחרונים. רצף הפסילות הללו משמש כעת טיעון מרכזי עבור שרי הבית היהודי.

ב-14 מאי האחרון עצר בג"ץ - בינתיים רק בצו ביניים - את חוק פיצול תאגיד השידור הציבורי שחוקקה הקואליציה. החוק היה חלק ממהלך של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגוע בכוחו ובעצמאותו העיתונאית של התאגיד החדש. העותרים היו חברי כנסת מהאופוזיציה והתאגיד עצמו.

ב-6 באוגוסט הדהים שוב בג"ץ כשהודיע על ביטול חוק מיסוי דירה שלישית – יוזמת הדגל של שר האוצר משה כחלון בתוכניתו להורדת מחירי הדיור. השופטים קבעו כי נפל פגם מהותי בהליך החקיקה, וכי יש להחזיר את החוק לדיון מחודש בוועדת הכספים של הכנסת. בפסק הדין נכתב בין השאר כי אף שהחוק הוא בעל השלכות דרמטיות, הוא בא לעולם בחיפזון, לחץ ובהילות. נגד החוק הוגשו חמש עתירות שונות, בין היתר של חברי כנסת מהאופוזיציה, בעלי דירות ואנשי עסקים.

מספר ימים מאוחר יותר (11 באוגוסט) בית המשפט שוב מתח ביקורת על הכנסת, כשביטל את תיקון החוק שאפשר להחזיק מבקשי מקלט במתקן חולות בנגב לתקופה של שלוש שנים. הרכב מורחב של תשעה שופטים קבע כי התיקון עומד בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. גם הפעם הייתה זו מכה אישית לראש הממשלה נתניהו, שיזם את שינוי החקיקה.

ב-12 בספטמבר פסל בג״ץ את התיקון לחוק הגיוס שאושר בכנסת ב-2015. מדובר בחוק שניסחה הממשלה הנוכחית על פי דרישת החרדים, במקומו של חוק השוויון בנטל של יש עתיד מהממשלה הקודמת. התיקון שנפסל הוציא את בני הישיבות ממנגנון גיוס החובה לצה״ל. בג״ץ קבע כי התיקון פוגע פגיעה עמוקה בערך השוויון ובזכות החוקתית לכבוד האדם.

התדהמה מקורה בכך שפסילת חוק היא דרמטית, לא כל שכן סידרת חוקים בהפרש זמנים קצר. במקרה הזה ובמקרים הקודמים, נימוקי בג’’ץ נשענו על פרשנותם של השופטים לחוקי יסוד, או שנמצא פגם בפרוצדורת החקיקה. השופטים קיבלו החלטות ענייניות ומנומקות, ולא פוליטיות. אבל בנט ושקד משתמשים ברצף ההחלטות החריג הזה כדי להצדיק את חוק עוקף בג"ץ שהם מקדמים.

בראיון לערוץ 2 (17 בספטמבר) אמר בנט: "שופטי בג"ץ, שלא נבחרים על ידי הציבור, מבטלים בקלות את החוקים. בחודש האחרון הוא חרג הרבה מסמכותו… אנחנו רוצים לקבע בחוק את הסמכות של בג"ץ, ובמקביל לקבוע באילו נסיבות הוא רשאי לעשות זאת. אין גוף שיכול לעשות דברים בלי סמכות". לדבריו, "מצב חדש זה, שבו ביטול חוקים הפך לדבר שבשגרה, ייאלץ אותנו, המחוקקים שנבחרו על ידי הציבור, לפעול להשיב את האיזון הראוי בין הרשויות. ואת זאת אנו עושים היום".

מבעד למילים היפות על ״קיבוע סמכויות״ ו״איזון בין הרשויות״, מסתתרות השלכות מרחיקות לכת על עצם קיומו של משטר דמוקרטי בישראל. הטענה של בנט ושקד כי הם מעוניינים להסדיר את הליכי וסמכויות החקיקה היא רק מסך עשן למטרה האמיתית של השניים: לנטרל את יכולתו של בג״ץ לרסן ולבקר את הרשויות המחוקקת והמבצעת, וכך להעניק לשלטון כוח בלתי מוגבל ובלתי מפוקח.

בינתיים נראה כי מדובר רק בבלון ניסוי של ראשי הבית היהודי. הם בוחנים מה היקף התמיכה בכנסת ובציבור ביוזמה שלהם ועד כמה רחוק יתאפשר להם להתקדם, כשבמקביל גם חוק הלאום נמצא בהליכי חקיקה אופרטיביים. חוק הלאום מקבע בחקיקה את הזהות היהודית של מדינת ישראל, ומעניק לאופיה היהודי עדיפות על פני אלמנטים דמוקרטיים. במאי הוא עבר בקריאה טרומית.

נתניהו ויתר שרי הימין לא הגיבו ליוזמה. החרדים בממשלה רואים בבג"ץ אויב ולא יתנגדו לה, הציבור אדיש והאופוזיציה אינה מצליחה לייצר מומנטום משמעותי מול ההשתוללות של בנט ושקד. העיניים נשואות שוב אל יו"ר כולנו משה כחלון, אשר למרות שתיקתו הפומבית, על פי כמה דיווחים צפוי להתנגד להצעה. לא מן הנמנע שיותר מכל המהלכים הכלכליים-חברתיים שהוא מנסה לקדם - התפקיד המשמעותי ביותר של כחלון בממשלת נתניהו יהיה דווקא השמירה על כוחו ועצמאותו של בית המשפט.