האם צרפת של מקרון תקפוץ לביצת הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

פאריז. נשיא צרפת עמנואל מקרון זכה השבוע [16 ביולי] למנה גדושה של זמן איכות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. שני האישים השתתפו יחדיו בטקס זיכרון לציון 75 שנה לגירוש היהודים מפאריז (מצוד ואל ד'איב) במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן קיימו פגישה בת שעתיים בארמון האליזה.

הפגישה בין מקרון לנתניהו בארמון האליזה דמתה במידה רבה לזו שקיים מקרון רק שבוע וחצי קודם לכן [ב-5 ביולי] עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן; שיחת פנים אל פנים שלוותה בהצהרות לתקשורת. זו הייתה נוכחת רק כדי לתעד ולפרסם – לא הוקצה זמן לשאלות עיתונאים. מקרון קרא את הצהרתו, נתניהו אמר את דברו, ובזה נגמר הסיפור.

עם זאת, מקורות דיפלומטיים מתארים פגישה שהתארכה הרבה מעבר לזמן שהוקצה לה, כשנתניהו דיבר באריכות ואילו מקרון בעיקר הקשיב. אלא שאפשר ללמוד הרבה גם מתגובותיו של מקרון, שלא לדבר על שתיקתו בנושאים מסוימים.

עד עכשיו, עמדתו של מקרון בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני נותרה מעורפלת. ליתר דיוק, כוללנית. הוא חזר כמה פעמים על עמדותיה המסורתיות של צרפת: בעד פתרון שתי המדינות לשני עמים, בעד קיומן של ישראל ופלסטין זו לצד זו, בשלום ובביטחון, ונגד הבנייה בהתנחלויות. בה בעת, מקרון גם נזהר שלא להתייחס מפורשות לוועידות פאריז 1 ופאריז 2 לשלום במזרח התיכון, שיזם קודמו בתפקיד, פרנסואה הולנד. הוא גם לא הציע עד כה יוזמה צרפתית חדשה שתתניע שיחות שלום בין ישראל לפלסטינים. נדמה שהנשיא מקרון מעדיף לחכות ולראות לאן יתקדמו מאמציו של טראמפ, לפני שיקפוץ בעצמו לתוך ביצת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

עם זאת, לאסטרטגיה המזרח-תיכונית הזו של מקרון יש צד נוסף. בפאריז מנסים לזהות סוגיות שיאפשרו להם לזכות בנקודות, ומהר. דוגמה לכך היא המשבר עם קטאר. שר החוץ הצרפתי, ז'אן איב לה דריאן, ביקר בסוף השבוע [15-16 ביולי] בקטאר, בערב הסעודית, בכוויית ובאיחוד האמירויות, במאמץ לקדם פתרון לקרע. מקור בקיי ד'אורסיי (משרד החוץ הצרפתי) הסביר לאל-מוניטור, כי במשרד חשו שצרפת יכולה למלא תפקיד קונסטרוקטיבי כמתווכת בין הצדדים המעורבים.

על אותו משקל, בצוות של מקרון זיהו גם את הנושא הלבנוני ככזה שבו יכולה צרפת להעניק לישראל ערך מוסף. קשריה של צרפת עם ממשלת לבנון, בעבר בהווה, הם חזקים ורב-צדדיים. מקרון אף ביקר בביירות בינואר, במהלך הקמפיין שלו לנשיאות צרפת. כששוחח עם התקשורת ביום ראשון, אמר מקרון שהוא "שותף לדאגה של ישראל מהתחמשותו של חיזבאללה בדרום לבנון. אנחנו מעוניינים ביציבותה של לבנון תוך התחשבות נאותה בכל המיעוטים שחיים בה".

בתדרוך שנתן לעיתונאים ישראלים בהמשך היום, התייחס נתניהו לדבריו של מקרון ואמר: "לצרפת יש קשרים מיוחדים עם ממשלת לבנון, ולמקרון יש אפשרות לקיים דו-שיח עם ממשלתו של חרירי בעניין חיזבאללה". נתניהו הוסיף ואמר, שהביע בפגישה את דאגתה העמוקה של ישראל מנוכחותו של ארגון חיזבאללה בלבנון והתחמשותו, בין השאר בכלי נשק המיוצרים על אדמת לבנון.

אמנם הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה ועודנו לב לבו של השיח בין ישראל לצרפת, אך מקרון ונתניהו הקדישו זמן רב לנושאים נוספים. הפגישה בת השעתיים בין שני המנהיגים כללה גם דיון מפורט על המצב בסוריה ועל איומים אזוריים אחרים, ונתניהו הסביר למקרון כיצד רואה ישראל את מאזן הכוחות האזורי.

באיזה כיוון יבחר מקרון בהקשר הישראלי? לדבריו עמיתיו, מקרון אינו מתכוון לעת עתה להציע ועידת פאריז שלישית או כל יוזמה דיפלומטית אחרת; הוא לא יעשה זאת לפני התכנסות האסיפה הכללית של האומות המאוחדות בספטמבר, ולא לפני שהנשיא דונלד טראמפ יקבל הזדמנות לקדם מהלכים משלו.

מקורות בקיי ד'אורסיי אמרו לאל-מוניטור, כי אף שמחלקת המדינה האמריקאית אף פעם לא סירבה כשנתבקשה לעדכן את שגרירות צרפת בוושינגטון במגעים המתמשכים באזור, תמיד היה צריך לבקש זאת ממנה. מחלקת המדינה אינה נוהגת לעדכן דרך קבע את מקבילותיה במדינות אירופה, בכל פעם שהשליח האמריקאי ג'ייסון גרינבלט חוזר מסבב התייעצויות נוסף באזור. כרגע לפחות, נדמה שהמצב הזה מתאים לשני הצדדים. הצרפתים כאמור החליטו לחכות ולראות מה יקרה עם היוזמה של טראמפ טרם יחליטו על הצעד הבא שלהם.

מאחר שלעת עתה אין למקרון הרבה מה להציע לנתניהו בחזית הזאת (ונתניהו מצדו בוודאי לא ינסה לקדם שום מעורבות צרפתית/אירופית בתהליך המדיני), הוא בחר בגישת הערך המוסף: בחירה קפדנית של נושאים מוגדרים שיש לו בהם סיכוי להצליח. הצהרתו של מקרון ביום ראשון, כי שר הכלכלה שלו יבקר בקרוב בישראל, עולה בקנה אחד עם קו הפעולה הזה. למעשה, כשיצא מקרון בהצהרה זו (במסיבת העיתונאים המשותפת) כבר נקבע תאריך לביקור באמצע ספטמבר. אולי משום כך השתתף גם שר הכלכלה, ברונו לה מר, בטקס הזיכרון לגירוש יהודי פאריז שהתקיים באותו בוקר. מקרון רואה בו כנראה "נכס שיביא ערך מוסף" לקשריו עם נתניהו.

גולת הכותרת של קבלת הפנים החמה לנתניהו בפאריז הייתה ההכרזה של מקרון, כי הוא עצמו יבקר בישראל בחודשים הקרובים, מתוקף הזמנתו של נתניהו. כמו ביקורו המתוכנן של ברונו לה מר, גם הצהרה זו מלווה בתאריך יעד ספציפי: תחילת 2018, בזמן שצרפת וישראל יחגגו חילופי עונות תרבות (עונה צרפתית בישראל, עונה ישראלית בצרפת). אמנם מקרון יבקר באותה הזדמנות גם ברמאללה, אבל פתיחת העונה הצרפתית בישראל תמקד ללא ספק את תשומת לבה של התקשורת הצרפתית בסיקור ביקורו של הנשיא בישראל.

קבלת הפנים החמה שהרעיף מקרון על נתניהו אינה אמורה לשטות בירושלים. לצרפת אין שום כוונה לסגת בה מהביקורת כלפי הבנייה בהתנחלויות, וגם לא לחזור בה מהחתירה לשתי מדינות לשני עמים, ישראל ופלסטין, שבירתן המשותפת היא ירושלים. העובדה שמקרון הקשיב לנתניהו בנימוס ובדיפלומטיות אינה מעידה על כך שהוא מסכים עם כל מילה של עמיתו הישראלי. אולי אף רחוק מכך.