העיתונאים הפלסטינים מתפעלים מחופש העיתונות בישראל
עיתונאים פלסטינים בגדה ועזה מקנאים בדמוקרטיה הישראלית המאפשרת לפרסם תחקירים על ראש הממשלה נתניהו ולדווח על חקירותיו. "כולנו יודעים שיש שחיתות נוראה ברשות הפלסטינית", אומר עיתונאי מרמאללה, "אבל לא יכולים אפילו לדבר עליהם בפומבי".
עיתונאים פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה עוקבים בדריכות אחר פרשיות טובות ההנאה והשחיתות לכאורה המיוחסות לראש הממשלה בנימין נתניהו. העניין הרב אינו מתמקד רק מתוך שמחה לאדו של שנוא נפשם נתניהו, אלא מתוך הערכה וקנאה בדמוקרטיה הישראלית ובחופש העיתונות, המאפשרים חקירת ראש ממשלה באזהרה ופרסום תחקירים עיתונאיים נגדו בתקשורת. ברצועת עזה אף עיתונאי, בכיר ככל שיהיה, לא יעלה על דעתו לבקר את מנהיגי חמאס, וגם בשטחי הרשות הפלסטינית ביקורת כלשהי על אבו מאזן או חשיפת שחיתות ברשות עלולה להסתיים במעצר העיתונאי.
"כולנו יודעים שיש שחיתות נוראה ברשות", אומר עיתונאי ותיק מרמאללה לאל-מוניטור, "אנחנו יודעים מאות סיפורים על בכירים ברשות ועל בניו של אבו מאזן, אבל לא יכולים לפרסמם או אפילו לדבר עליהם בפומבי".
לפי פרסומים שונים, הרשות הפלסטינית נגועה מזה שנים בשחיתות. המבנה השלטוני שבנה יאסר ערפאת לא אפשר הקמת מנגנוני בקרה ופיקוח, וכל פלסטיני בעזה ובגדה כבר למד לדעת שאלו הקרובים לצלחת, למרכזי השלטון והשליטה, נהנים לא פעם מרמת חיים שאינה עולה בקנה אחד עם משכורת של פקיד רשות (מווזף). "ראינו פעילים של אש"ף שהגיעו מלוב ותוניס רק עם בגדים על גופם, וכמה חודשים אחרי הקמת הרשות כבר נסעו במרצדסים, לבשו חליפות מאיטליה ובנו וילות מנקרות עיניים", טוען העיתונאי, "עד היום כולם בעלי הון, מסודרים, ואיש אינו יכול לומר מילה או אפילו לשאול מניין הגיע (אליהם) העושר הזה".
מדינות האיחוד האירופי, התורמות מאות מיליוני דולרים כסיוע הומניטארי לרשות, ניסו להקים מנגנוני פיקוח על הכספים שהעבירו, אבל לדברי עיתונאים פלסטינים ששוחחו עם אל-מוניטור, בכירי הרשות היו ערמומיים יותר מכל המנגנונים שפותחו ומצאו פרצות שאפשרו לחלק מהכסף הזה לעבור לכיסם.
