דילוג לתוכן העיקרי

פוטין עוד יגרום לישראל להתגעגע לאובמה

הפסגה הפלסטינית במוסקבה בהשתתפות נציגי חמאס מהווה כישלון נוסף של מדיניות החוץ הישראלית, וצעד אפשרי ראשון בדרך לפירוק הקוורטט.
Russian Foreign Minister Sergei Lavrov (C) meets with representatives of Palestinian political parties and movements in Moscow, Russia, January 16, 2017. REUTERS/Sergei Karpukhin - RTSVQQQ

למראה פניו של סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, מסב בנחת בשבוע שעבר במוסקבה (17 בינואר) לצדו של בכיר הפתח עזאם אל אחמד, קשה שלא להיזכר בראיון המפורסם של אביגדור ליברמן במאי בשנה שעברה - אותו ראיון שבו הבטיח כי אם ימונה לשר הביטחון, הוא ייתן לחמאס 48 שעות להחזיר את גופות החיילים מעזה. מנהיג ישראל ביתנו איים שאם חמאס לא ייענה לדרישתו, יש לו המלצה עבור מנהיג הארגון ברצועה, איסמעיל הנייה: "תזמין לעצמך מקום בבית קברות הכי קרוב אליך", אמר. ככל הידוע, הנייה עדיין חש בטוב אף שליברמן במשרד הביטחון כבר שמונה חודשים. לעומת זאת, מצבו של הרומן בין ישראל לרוסיה, אשר השר יוצא מולדבה עשה כל שביכולתו כדי לקדם, הינו בכי רע.

תמונתם של שני הבכירים הפלסטינים, אשר לא זכתה להבלטה הראויה בתקשורת הישראלית, צולמה במסיבת עיתונאים שהתקיימה בתום שלושה ימי שיחות בין נציגים מהפתח, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ופלגים נוספים, בחסותו של שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב. אפשר להבין את החלטת העורכים להצניע את הודעת הסיכום של שיחות  מוסקבה, שבישרה על הסכמה להקמת ממשלת אחדות לאומית פלסטינית וקביעת מועד לבחירות בשטחים. אין די באצבעות הידיים כדי למנות את מספר ההכרזות הדומות שהסתיימו בלא כלום. על מגעים מעין אלה נהוג לומר כי חשיבותם בעצם קיומם. במקרה הזה, חשיבות הפגישה בעצם מיקומה ובעצם מועדה.

הזמנה רשמית של נציגי חמאס למוסקבה, ולפניה התמיכה של רוסיה בהחלטת מועצת הביטחון 2334 שהתקבלה בחודש שעבר, מהווות כישלון נוסף של מדיניות החוץ הישראלית. ניתן לצרף לכך את אספקת מערכות טילי ה S-300-הרוסיות לאיראן, חרף מאמציו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסכל את העסקה. רוסיה תמכה בהסכם הגרעין עם איראן ומתנגדת למדיניות הגרעין הישראלית. הנשיא פוטין אמר בספטמבר 2013 כי הנשק הכימי הסורי נבנה בתגובה לנשק הגרעיני הישראלי, וכי העליונות הטכנולוגית של ישראל לא מחייבת אותה להחזיק בנשק גרעיני. שגריר ישראל לשעבר במוסקבה, אלי מגן, אמר כבר אז ב-2013, שרוסיה "גוררת את הגרעין הישראלי לתוך המשא ומתן המזרח תיכוני", וכי ייתכן שמדובר "בתפנית ביחס הרוסי לישראל".

רוסיה , כפי שדווח בתקשורת הבינלאומית, אמנם אינה עומדת בדרכה של ישראל לפעול בשמי סוריה נגד מטרות הקשורות לחיזבאללה, אבל בה בעת פוטין מעניק לגיטימציה לארגונים פלסטינים שישראל רואה בהם "גורמי טרור". במשך 11 שנה, מאז ניצחונו של חמאס בבחירות ב-2006, התברכה ישראל בהחלטה שקיבל הקוורטט בינואר 2006. אז נקבע שאין לקיים מגעים עם החמאס עד שהארגון יתחייב להימנע מאלימות, להכיר בישראל ולכבד את כל ההסכמים שהושגו בינה לבין הצד הפלסטיני. עקב סירובו של חמאס למלא אחר הדרישות הללו, הקפידו חברות הקוורטט לקיים מגעים (מוכחשים) עם אנשיו בחדרי חדרים.

רוסיה, המהווה רבע מהקוורטט, לצדן של ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם, הפרה עתה את הכללים האלה בריש גלי. הפלסטינים זיהו במהלך הזה צעד ראשון לקראת נטרולו, ואולי אפילו פירוקו של הגוף המרובע, אשר הזיקנה קפצה עליו בטרם עת. ההסכמה הראשונה שאליה מגיעים בכירי חמאס ופתח, בעודם חוסים בצלו של הקרמלין, עוסקת בביקורת על הקוורטט, גוף הנושא את החותמת "תוצרת ארה״ב". אבו מרזוק אמר כי "לרוסיה יש תפקיד מרכזי בהשפעה על הקוורטט, הנשלט על ידי ארצות הברית". עזאם אל אחמד הרחיק לכת יותר בהודיעו כי הרשות ניתקה את קשריה עם הקוורטט, מאחר שהפורום הזה "נכשל במציאת פתרונות מעשיים למאבק הערבי-פלסטיני".

בנייר עמדה של המכון למחקרי ביטחון לאומי מינואר 2014 ציין השגריר לשעבר מגן כי חידוש הדיאלוג הישראלי־פלסטיני בחסות ארצות הברית במתווה המכונה "יוזמת קרי", תוך הדרתן מהתהליך של רוסיה ושתי החברות האחרות בקוורטט, נתפס במוסקבה כמחטף. בהמשך, הכישלון בערוץ הישראלי-פלסטיני תרם להחלטתו של ממשל אובמה להעביר את מרכז הכובד של הדיפלומטיה האמריקאית למזרח אסיה. בכך ארצות הברית פתחה לרווחה, או אם תרצו - הפקירה, את הזירה הזאת בפני רוסיה. ובכך גם סייעה וושינגטון למוסקבה להשלים את הפאזל שכלל התקרבות למצרים, איראן וסעודיה, מעורבות גסה בסוריה ופיוס עם טורקיה.

חודשיים לפני הבחירות בארצות הברית הזמין פוטין את נתניהו ואת הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) למפגש פסגה במוסקבה. ההזמנה בעינה עומדת. מדיניות "אמריקה תחילה" של הנשיא דונלד טראמפ תואמת את חזון החזרתה של עטרת האימפריה הרוסית ליושנה, הפעם עם פוטין. הוא לא יחמיץ הזדמנות לזנק לחלל שייווצר בעקבות התנתקות חד-צדדית של ארה"ב מהעיסוק ביישוב סכסוכים בינלאומיים.

פוטין אינו צריך לבקש מהפרלמנט שלו לאשר את מהלכיו בבית או מחוצה לו. שום מנהיג זר לא יעז להתערב בענייניו ולהשפילו בעיני הבריות. אין אייפא"ק רוסית שיכולה לגייס נגדו את הפרלמנט ולהסית את דעת הקהל. פוטין אינו זקוק לתרומות מחבריו של נתניהו כדי להישאר בשלטון. הוא יסתדר בלי תעודות הכשר מעין אלה שפאינה קירשנבאום  סיפקה לו  כאשר שימשה מפקחת בבחירות האחרונות שהתקיימו ברוסיה בשנת 2012. מי שנחשדת בפלילים בתקופה בה הייתה יד ימינו של ליברמן, שללה בעת הבחירות ברוסיה את הדיווחים הרבים על זיופים סדרתיים מצד אנשי פוטין. לפוטין אין "יחסים מיוחדים" עם ישראל או עם אף מדינה (אחרת) שאינה משרתת את מטרותיו.  ערכים משותפים עם ״הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון״  אינם עושים עליו רושם.  ישראל עוד תתגעגע לברק אובמה, וזה יקרה די בקרוב.