דילוג לתוכן העיקרי

אז מה אם נתניהו הצהיר שוב שהוא תומך בשתי מדינות

בהצהרותיו המדיניות בראיון ל- CBSאין למעשה כל חדש, אבל נתניהו מבין שאסור לו לגלות שאננות נוכח המהלכים שמתכננים הפלסטינים לקידום חזון שתי המדינות מול ממשל טראמפ. כך הוא יעמוד מול העולם מתון ופרגמטי וכמי שפניו לשלום.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu and his wife Sara speak to Palestinian President Mahmoud Abbas (L) during the funeral of former Israeli President Shimon Peres in Jerusalem September 30, 2016.  Amos Ben Gershom/Government Press Office (GPO)/Handout via REUTERS ATTENTION EDITORS - THIS IMAGE HAS BEEN SUPPLIED BY A THIRD PARTY. IT IS DISTRIBUTED, EXACTLY AS RECEIVED BY REUTERS, AS A SERVICE TO CLIENTS. FOR EDITORIAL USE ONLY.  - RTSQ6QG

"שתי מדינות לשני עמים – בזה אני מתמקד", הדגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו בריאיון ששודר ביום ראשון האחרון [11 בדצמבר] בתכנית "60 דקות" של רשת CBS. קטעים מהריאיון הארוך צוטטו בהרחבה בכל כלי התקשורת הישראלים, בעיקר הכותרת על מחויבותו של ראש ממשלת ישראל לפתרון שתי המדינות.

על פי טון דבריו ניכר היה שנתניהו מבקש להעביר מסר של נכונות כנה מצדו לפשרה מדינית מול הפלסטינים. כאשר נשאל כיצד הוא פועל אופרטיבית לפתרון הסכסוך מלבד הצהרותיו על שתי המדינות, ענה כי הוא מוכן להיכנס למשא ומתן עמם (הפלסטינים) בכל זמן והיה רוצה שטראמפ יסייע לו בכך. "אני רוצה לראות אם המדינות הערביות יכולות לעזור להשיג את זה. זאת מציאות חדשה, אפשרות חדשה", הוסיף ואמר.

על פי נתניהו, ההתנחלויות אינן מהוות מכשול לשלום. לדבריו, הסיבה האמיתית לכך שלא הגענו לשלום היא "הסירוב המתמשך של הפלסטינים להכיר במדינה היהודית בכל גבול שהוא".

נתניהו נשמע בשל ומשכנע, אלא שהצהרותיו אינן חדשות. מאז 2009, אז נשא את "נאום בר אילן" בו הצהיר לראשונה בלחץ הנשיא ברק אובמה על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, הוא חזר על כך מעת לעת כשנדרש.

רוב שנותיו של נתניהו כראש ממשלה (מאז חזר לתפקיד ב-2009) התנהלו בסימן קיפאון במשא ומתן עם הפלסטינים. כאשר פרץ האביב הערבי הגיע נתניהו למסקנה שמשא ומתן ישיר עם הפלסטינים, בוודאי מול אבו מאזן, בעת של שינויים אזוריים, כשדאע"ש על הגדרות והטרור האסלאמי מרים ראש, אינו נכון עבור מדינת ישראל.

בקיץ האחרון [2016], בסדרת מפגשים עם התקשורת הישראלית, הציג נתניהו את תפיסת עולמו המדינית-ביטחונית המעודכנת באמצעות סקירה מקיפה של האתגרים הגיאו-אסטרטגיים מולם ניצבת מדינת ישראל. כל מה שנאמר בשיחות הסגורות והמפורטות הללו היה ההפך הגמור מנאום בר אילן. נתניהו הציג בהן תפיסה בה העניין הפלסטיני הינו שולי בסדר עדיפויותיו, והרבה לדבר על כך ש"באיזור שלנו החלש לא שורד". נתניהו הסביר גם שבעת הזאת ישראל צריכה להמשיך להתחמש, והזכיר את הצוללות ומטוסי האף-35 כסמל לעוצמה צבאית אזורית שתאפשר לישראל להתקיים במרחב מסוכן. כשהזכיר את המשא ומתן עם הפלסטינים, אמר שהוא סבור שישראל צריכה לפעול מול מדינות ערב הפרגמטיות כדי לקדם שלום מפוכח – כלומר לא משא ומתן עמן, אלא קודם כל יצירת בריתות.

בכלל, מאז תום מבצע "צוק איתן" [2014] מרבה נתניהו לדבר על הזדמנויות חדשות שנפתחות לישראל מול מדינות ערב הפרגמטיות. כשנתיים חלפו מאז, ולפחות מעל לפני השטח לא ניכרים מהלכים המעידים שראש ממשלת ישראל מוביל בזירה זו.

אם כן, מדוע נתניהו, ללא שנדרש, יצא כעת בהצהרה מחודשת על מחויבותו לרעיון שתי המדינות? האם שינה את עמדתו והוא כעת מעוניין במשא ומתן ישיר עם הפלסטינים? האם יש קשר לכך שממשל טראמפ מסתמן כאוהד וסובלני כלפי ישראל בכל הנוגע לפלסטינים ולהתנחלויות? והאם לח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), שהזדרז לצייץ לאחר הריאיון "מי שמשתוקק להקים מדינה ערבית בארץ ישראל הוא לא ימין" – יש סיבה לדאגה?

שר בכיר בליכוד המזוהה עם הימין האידאולוגי אמר לאל-מוניטור כי "אין חשש שנתניהו יפתח במשא ומתן עם אבו מאזן. אלה הן אמירות סתמיות, אף אחד כאן לא מתרגש מזה באמת. אז הוא אמר 'שתי מדינות', הוא כבר אומר את זה כמעט עשור ושום מדינה פלסטינית לא קמה". אכן, אם בוחנים את דברי נתניהו בראיון מגיעים למסקנה שאין בהם חדש, וכי מדובר בסך הכל בהצהרה בעלת היגיון מדיני.

נתניהו הרבה יותר רגוע ונינוח מאז בחירת טראמפ. ודאי לעומת יחסיו המתוחים עם ברק אובמה ועם ביל קלינטון בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. כבעל חושים מדיניים מחודדים הוא מבין שאסור לו לגלות שאננות לאור המהלכים שמתכננים הפלסטינים לקידום שתי המדינות מול ממשל טראמפ, כפי שדיווחו כאן לאחרונה אורי סביר ושלומי אלדר.

נתניהו מודע לכך שגם אם הערכותיו האופטימיות יתממשו וטראמפ יפגין מדיניות פרו ישראלית, עדיין יהיו עליו (על נתניהו) לחצים בינלאומיים להביא לסוף הכיבוש, בעיקר סביב ציון שנת החמישים לכיבוש ביוני 2017.

על פי אותו היגיון, נתניהו גם חשב שצהלות השמחה של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט יום לאחר בחירת טראמפ, כאשר קבע כי תם עידן שתי המדינות, היו איוולת מדינית. זו הסיבה לכך שנתניהו אסר על השרים להתבטא בנושאים מדיניים, כל עוד הממשל החדש לא נכנס לתפקידו.

מבחינת התנהלות מדינית, נתניהו פועל בחוכמה. במהלך ארבע כהונותיו כראש ממשלה הוא פעל מול שני נשיאים דמוקרטים, קלינטון ואובמה, ונאלץ להצהיר או לבצע מהלכים לטובת קידום רעיון שתי המדינות תחת לחץ וכפייה. כך היה כשנדרש להמשיך בקיום הסכמי אוסלו וכך היה כשהודיע על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון (2009).

בשורה התחתונה, כל מה שעשה נתניהו בשנים הללו היה בבחינת תמרונים מדיניים כדי להרוויח זמן. כעת לראשונה הוא ניצב מול נשיא רפובליקני, שלפחות על פי הצהרותיו הוא מסומן מבחינת נתניהו כנסיך החלומות שלו. נתניהו מבין שלא ייגרע ממנו דבר אם יגלה נדיבות בהצהרותיו. ממשלתו הימנית לא תתערער והוא יעמוד מול העולם מתון ופרגמטי וכמי שפניו לשלום ברוח חזון שתי המדינות. אבל אחרי כמעט שמונה שנים ברצף כראש ממשלת ישראל, כל הסימנים ואי המעשים שלו מצביעים על כך שגם בראיון ל-CBS נתניהו בסך הכל זרק הצהרה. מה שמעניין הוא שיש עוד מי שחושב שהיא שווה כותרת.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles