דילוג לתוכן העיקרי

האובססיביות של בנט: מחתני פרס נובל לחתני תנ״ך

בזמן שהמדדים הבינלאומיים מעידים כי תלמידי ישראל מפגרים אחרי מדינות המערב במתמטיקה ובמדעים, שר החינוך מעניק עדיפות תקציבית משמעותית להכנסה של תכנים דתיים לבתי הספר הממלכתיים.
Israeli Education Minister Naftali Bennett gestures during a preliminary vote on a bill at the Knesset, the Israeli parliament, in Jerusalem November 16, 2016. REUTERS/Ammar Awad/File Photo - RTSV2KJ

"למי שעדיין לא הבין מדוע אני ׳אובססיבי׳ על מהפך במתמטיקה, אנגלית ומדעים, הנה תוצאות המבחן הבינלאומי שנערך לפני כשנתיים, טרם כניסתי לתפקיד". כך כתב השבוע (6 בדצמבר) שר החינוך נפתלי בנט בעמוד הפייסבוק שלו. האובססיביות הזו מהווה לכאורה חיזוק ישיר לקמפיין חמש היחידות במתמטיקה שאיתו פתח בנט את כהונתו במשרד החינוך. "לא נרפה. זה בנפשנו", הבטיח מנהיג הבית היהודי בפוסט שלו.

הוא חיבר לפוסט הזה דיווח עדכני על מצבה העגום של מערכת החינוך הישראלית על פי מבחן פיזה, הבוחן את יכולותיהם של תלמידי שכבת י' במתמטיקה, במדעים ובקריאה ב-72 מדינות. ציונה של ישראל במבחן שנערך ב-2015 נמוך מממוצע הציונים של מדינות ה-OECD, כשהיא מקבלת 467 נקודות לעומת ממוצע של 493. הפער בישראל בין התלמידים המצטיינים לאלו המתקשים הוא מהגדולים בעולם, והגדול ביותר בין מדינות ה-OECD

לא יהיה זה נכון להטיל את האחריות לציון הנמוך של תלמידי ישראל במבחן האחרון על שר חינוך שנכנס למשרד לפני פחות משנתיים. זהו פרי באושים של מערכת החינוך הסובלת ממחסור כרוני בתקציבים שמועברים לפניה לצורכי ביטחון, להתנחלויות, לישיבות ועוד. זו תוצאה של שחיקת מעמדם של המורים ורמת השכר הנמוכה שלהם, בצד עלייה בממדי העוני והפער בין עניים לעשירים. ואולם, מיום שנכנס לתפקידו, "האובססיביות" של בנט עברה הסבה מקצועית. כעת היא מכוונת למקצוע שונה מאלה שמכשירים את הדורות הבאים של מדענים, מתמטיקאים וחוקרים בעלי חשיבה ביקורתית.

לפני כשלושה חדשים (13 בספטמבר), שנה אחרי שבישר על "תוכנית מהפכנית ללימודי המתמטיקה", הכריז בנט כי "לימוד היהדות וההצטיינות בה חשובים בעיניי יותר מלימודי המתמטיקה והמדעים... עלינו להיות מעצמה רוחנית ולייצא ידע רוחני לכל העולם. זה הפרק הבא של החזון הציוני שלנו. ככה נשוב להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיהו ב' ג')".

נאה דורש ונאה מקיים. סדר העדיפויות האמיתי של בנט בא לידי ביטוי במערכת השעות של התלמידים ובתקציבי בתי הספר שלהם. בכתבת תחקיר ששודרה בחודש שעבר בחדשות ערוץ 2, דווח כי תקציב מערכת החינוך להוראת נושאי יהדות שולש במשך שנתיים (מ-484 מיליון שקל ב-2014 ל-1.4 מיליארד שקל ב-2016). משרד החינוך מעניק תמיכה כספית לכ-60 מרכזים שאחראים על העמקת החינוך היהודי בכ-500 בתי ספר ממלכתיים. בתי ספר רבים מוסיפים שעות לימוד במקצוע היהדות בתמורה לתגבור תקציבי ייעודי.

טקסי קבלת התורה עברו מבית הספר לבית הכנסת, טקסי קבלת השבת הפכו דתיים באופן מובהק; ספרי הלימוד במקצועות כמו הבנת הנקרא, ספרות, מולדת, גיאוגרפיה ואזרחות מותאמים לחזון הקלריקלי של יו"ר הבית היהודי. כך למשל, ספר ללימוד קרוא וכתוב לכיתה ג', מספר על יהודי שהתגורר בארץ ערבית ונרדף על ידי שכניו. בשלב מסוים נדרש האיש להחליט אם לברוח ולחלל את השבת או להישאר. הוא החליט להישאר בביתו ולשמור שבת. יהודים אחרים, שקיבלו החלטה אחרת וברחו, נרצחו. אפילו לימודי זהירות בדרכים זכו ליידישקייט; השיעור הראשון במערך של משרד החינוך הוקדש לתפילת הדרך ולדיון בשאלות מהי התפילה, מתי נושאים אותה וכדומה.

"היהדות היא של כולם" הדגיש בנט באותו נאום שבו העמיד את לימודי היהדות בראש מעיניו, "לאף מגזר אין מונופול עליה". במקרה הזה, נאה דרש, אך מקיים את ההיפך הגמור. יו"ר מרצ זהבה גלאון גילתה כי משרד החינוך מעביר 90% מהתקציב ללימודי זהות יהודית בבתי ספר ממלכתיים לארגונים אורתודוקסים. לעומת זאת, המשרד הקפיא את התמיכה בארגונים פלורליסטיים. התקציב המוקצה לחינוך לדמוקרטיה ולחיים משותפים מסתכם בכ-10 מיליון שקל (לעומת 1.4 מיליארד שקל ללימודי יהדות ברוח הזרם האורתודוקסי) .

בשיחה מצולמת עם בתו על פרשת "לך לך" שהעלה לפייסבוק, אמר בנט כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מאחר שאלוהים העניק את כל הארץ לאברהם אבינו. זכותו של שר החינוך לחלוק עם ילדיו, ואפילו עם הגולשים בדף הפייסבוק שלו, השקפות עולם קלריקליות ואת פרשנותו את התנ"ך כמורה נבוכים פוליטי-עכשווי. זכות זו אינה עומדת לו בתפקידו כמחנך מספר אחת של כל ילדי ישראל, יהודים כערבים, חילונים כדתיים, אורתודוקסים כליברלים.

טבעי הדבר שבפוליטיקה בעל הכוח הוא בעל המאה. לכן תלמיד בחטיבה בחינוך הממלכתי-דתי מקבל בכל שנה 3,550 שקלים יותר מבן גילו בחינוך החילוני – כך לפי נתונים שחשפה ח״כ גלאון.

בנט דואג לבוחריו. אך כמו בעניין ההתנחלויות, גם בנושא החינוך תאוות הכיבוש שלו אינה יודעת גבולות. הוא מיטיב לנצל את העובדה שהזרם הממלכתי, זה שהיה במשך שנים ארוכות הזרם החינוכי החזק ביותר, נותר ללא מגן. יאיר לפיד, העיתונאי שנכנס לחיים הפוליטיים על גל המחאה נגד כפייה דתית, מצטלם בכותל המערבי כשטלית על כתפיו. המחנה הציוני עסוק במלחמות יהודים פנימיות ומנהיגו אינו מחמיץ הזדמנות להניח כיפה על ראשו, ולהזכיר שסבו היה הרב הראשי.

בכירי הליכוד נגררים למצעד האיוולת של בנט סביב עמונה, ואינם שמים לב ששר החינוך מבשל לעצמו מתחת לאפם מלאי חדש של מצביעים. משרד החינוך הוא התחנה האחרונה שלו לפני הבית ברחוב בלפור. חבל רק שמבחני פיזה ובחינות קבלה לפקולטות במדעים אינם כוללים שאלות בספרות חז"ל ובהלכות שבת. אם איש לא יעצור את הדהירה האובססיבית של בנט מבית הספר לבית המדרש, ישראל תזכה לחתני תנ"ך לרוב, ותאלץ לוותר על חתני פרס נובל.