זמן קצר לאחר שהכנסת החליטה בסתיו 2002 על פיזורה ועל הליכה לבחירות, מיהר מי שהיה אז חבר כנסת מטעם הליכוד, אברהם הירשזון, להניח על שולחנה את "חוק הג'ובים".

המחטף שניסה הירשזון לעשות - העברת חוק משמעותי בתקופת מעבר בין ממשלות - אמור היה להסיר את המגבלות על מינוי דירקטורים בעלי זיקה פוליטית בחברות ממשלתיות. החוק הזה היה קריצה לחברי ליכוד שנועדה לסייע לו לזכות במקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת בבחירות הבאות.

מאז זכתה הצעת החוק הזו לגרסאות רבות - כולן הועלו על ידי חברי כנסת מהליכוד - והפכה לאחד מסמלי השחיתות וחוסר הבושה השלטוני. הירשזון כשל אז להעביר את החוק, אבל עדיין זכה במקום ריאלי בפריימריז במפלגתו. לימים הוא מונה לשר אוצר על ידי חברו הטוב אהוד אולמרט שכיהן כראש ממשלה מטעם מפלגת קדימה, הורשע באחת מפרשות השחיתות הגדולות בישראל, ונשלח למאסר.

אחת לכמה שנים כשהליכוד בשלטון מעלה אחד מחברי הסיעה, בדרך ח"כ בתחילת דרכו הפוליטית שמעוניין לצבור פופולריות במחוז הבחירה שלו, נוסח של חוק הג'ובים. מירי רגב עשתה זאת ב-2012 לקראת סוף כהונתה של ממשלת נתניהו השנייה, כחלק מהקמפיין שלה בפריימריז של הליכוד. הצעת החוק שלה נועדה לאפשר לשר למנות לתפקידי מפתח בלשכתו אישים המזוהים עמו פוליטית, במקומם של העובדים שכיהנו שם לפני שנכנס לתפקיד.