הריאיון המטלטל של ליברמן

הריאיון המפתיע שהעניק שר הביטחון הישראלי אביגדור ליברמן לעיתון הפלסטיני "אל-קודס" [24 באוקטובר] מסייע להבהרתה של השאלה איזה אביגדור ליברמן התיישב על כורסת שר הביטחון.

טורי פרשנות רבים נכתבו סביב הסוגיה הזו, ארגוני מודיעין זרים וממשלות סביב העולם עקבו בסקרנות אחר החודשים הראשונים של ליברמן במרכז העצבים של העוצמה הצבאית הישראלית בתל אביב. איזה משלל הפרצופים שלו יעטה ליברמן בשבתו כ"מר ביטחון"? האם יהיה זה פרא האדם האזורי, שמכריז כי יעניק לאיסמעיל הניה 48 לחיות בטרם יהרוג אותו אם לא יוחזרו גופותיהם של חיילי צה"ל; או ליברמן "המבוגר האחראי", שמטיף לתהליך שלום אזורי, תומך בפתרון שתי המדינות ומרסן את הרפתקאותיהם של נתניהו והימין?

כרגע, מסתבר שמדובר בליברמן השני. שקול, מתון, פרגמטי יחסית. החלטתו להעניק את הריאיון הרשמי הראשון בתפקידו דווקא לעיתון פלסטיני, הנתפס כשופר הרשמי של האויב, היא לא פחות ממטלטלת. העובדה שעיתונאים פלסטינים בכירים המזוהים עם אבו מאזן ורמאללה הוכנסו לקודש הקודשים של משרד הביטחון הישראלי בקריה, והתיישבו שם מול ליברמן, גנבה את הכותרות לא רק בישראל, אלא גם בשטחי הרשות ובמקומות רבים נוספים במזרח התיכון.

בניגוד לאנשי "אל-קודס", שספגו לאחר פרסום הריאיון ביקורת נוקבת מכל עבר, ליברמן עצמו דווקא מרוצה. "הריאיון היה מוצלח מאוד", אומרים בסביבתו לאל-מוניטור, "העיתון עשה עבודה מקצועית, דבריו של השר תורגמו בהגינות, לא הושמט כמעט דבר וכל המסרים עברו".

מאחורי הרעיון (והראיון) עומד האיש החזק של הטיפול הישראלי בסוגיה הפלסטינית, מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי. בינו לבין ליברמן מתפתחת מערכת יחסים אסטרטגית. מרדכי ידוע בגישתו הפרגמטית, הרואה בהשקעה ישראלית במצבם הכלכלי של הפלסטינים וביצירת מציאות חדשה ותקווה בשטח את המפתח להרגעת האזור כולו. כשמרדכי הציע לליברמן לדבר ישירות עם הפלסטינים מעל ראשי ההנהגה הפלסטינית, שר הביטחון קפץ על הרעיון. ליברמן, כדרכו, לא התלבט ולא התחבט. הוא אהב את ההצעה מהרגע הראשון והלך עליה בכל הכוח. מרדכי היה זה שתיאם את הריאיון ואף נכח במהלכו.

דבריו של ליברמן, באותו ראיון, מהווים המשך ישיר של תכנית "מקלות וגזרים" שהציג זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, בה שרטט את המדיניות הישראלית החדשה שתשקיע ותשפר את תנאי האוכלוסייה הפלסטינית שאינה מעורבת בטרור, במקביל להכבדה במלחמה נגד מחוללי הטרור.

מצד אחד, ליברמן הצהיר בראיון כי אם יהיה סבב אלימות נוסף בין ישראל לעזה, "זו תהיה המלחמה האחרונה" וישראל תפיל את שלטון חמאס. מצד שני, הוא הודיע שאם חמאס יוותר על הטרור, ישראל תסכים ליוזמות כלכליות ובינלאומיות מרחיקות לכת, כולל בניית נמל ימי בפיקוח. ליברמן טוען שרצועת עזה יכולה להיות "סינגפור של המזרח התיכון", אם רק היו תושביה מבינים שדרך הטרור לא תוביל אותם לשום מקום. בשורה התחתונה, ליברמן מציע לפלסטינים עסקת חבילה: אם ישתפר מצב הביטחון של ישראל, ישתפר מאוד מצבם הכלכלי של הפלסטינים. תנו שקט, תקבלו תקווה, הוא אומר להם.

אין סיכוי ממשי שיתפתח דיאלוג אמיתי בין חמאס לליברמן בסוגיה הזו. חמאס כבר הצהיר, בתגובה לריאיון, שסוגיית הנשק של ההתנגדות הפלסטינית אינה עומדת למשא ומתן. יחד עם זאת, דבריו של ליברמן משקפים את פרצופו החדש: לא שש אלי קרב, מודע למגבלות הכוח, מרגיע ולא מתסיס.

עמדותיו בכל הקשור למדיניות מול חמאס ולאפשרויות הכלכליות לפיתוח הרצועה וניקוז "סיר הלחץ" על מנת למנוע סיבוב אלימות נוסף, עברו שינוי עמוק שהתבטא ברעיונות שהביע בריאיון. מדיניותו כלפי אבו מאזן, לעומת זאת, נותרה כשהייתה: ליברמן ממשיך להצהיר שאבו מאזן אינו פרטנר לשלום, הוא לא מתכוון להגיע לשלום אמיתי עם ישראל ורק אחרי שיוחלף תיווצר הזדמנות להגיע להסדר.

ליברמן אושש מחדש את תמיכתו ב"פתרון שתי המדינות", תמיכה שאינה מובנת מאליה באווירה הציבורית הנוכחית בישראל. מאחורי הקלעים, נמשכים היחסים הקרובים-רחוקים שלו עם מוחמד דחלאן, אחד הטוענים לכתר ביום שאחרי אבו מאזן. בינתיים, מנסה ליברמן לייצר קווי הידברות ישירים בין ישראל לציבור הפלסטיני, והריאיון ל"אל-קודס" היה יריית פתיחה.

הפרדוקס הוא, שדווקא התקפותיו של ליברמן על אבו מאזן הן שמחזקות את המנהיג הפלסטיני הקשיש והמתנדנד. הפופולאריות של ליברמן בשטחי הרשות אינה גבוהה, בלשון המעטה. התקפותיו על אבו מאזן מחזקות מאוד את האחרון. ליברמן כנראה יודע את זה, אבל בהתקפותיו על המנהיג הפלסטיני הוא קורץ דווקא לציבור בישראל. גם לליברמן יש "בייס" מצביעים בימין והוא צריך להמשיך לתחזק אותו.

בשלב הזה לא ברור האם הריאיון של ליברמן ל"אל-קודס" היה מתואם גם עם לשכת ראש הממשלה בירושלים. ימיו ולילותיו של נתניהו בשבועות האחרונים טרופים במיוחד, לאור החשש הכבד שלו ממהלך מדיני דרמטי של הנשיא ברק אובמה, בימים שבין הבחירות לנשיאות לעזיבתו את הבית הלבן. נתניהו משקיע בנושא הזה את כל תשומת לבו וחולק את חששותיו הכבדים עם רבים מעמיתיו. ליברמן המתון יחסית יכול לסייע לרושם שנתניהו מנסה להעביר לוושינגטון בדבר כוונותיה של ישראל.

אבל אצל ליברמן אי אפשר בלי תעלולים קטנים: שר הביטחון תיזמן את הריאיון לעיתון הפלסטיני בעיתוי מושלם, ערב ישיבת קבינט ביטחוני בישראל שאמורה הייתה להיות מוקדשת למצב בעזה. על פי התכנית, אמור היה ליברמן להגיע לישיבת הקבינט בעוד הכותרות מהריאיון בנושא העזתי מרוחות על דפי העיתונים ובאתרים השונים. אולי זו הייתה הסיבה לכך שבלילה שבין שלישי לרביעי שינה ראש הממשלה נתניהו את הנושא של ישיבת הקבינט. עם כל הכבוד לליברמן, נתניהו לא עשה לעצמו שם של מי שיפרגן לעמית פוליטי ויניח לו את ההובלה בנושא כזה או אחר.