לפיד הוא ביבי החדש

בפעם הראשונה מאז הצהיר על כניסתו לפוליטיקה בינואר 2012, מצא את עצמו ח"כ יאיר לפיד השבוע [6 בספטמבר] מוביל על פני בנימין נתניהו בסקרים: סקר שפורסם בערוץ 2 העניק ללפיד 24 מנדטים, מול 22 מנדטים בלבד שגורפים הליכוד ונתניהו.

זה עוד לא הופך את לפיד לראש הממשלה הבא, אבל זה כן משלים בהצלחה את המשימה החשובה ביותר שעמדה בפניו בשנים האחרונות: להפוך למועמד לגיטימי לתפקיד ראש ממשלת ישראל. לפיד כבר שם, ובגדול. מקומו בזירה כיריב שיתמודד מול נתניהו, הובטח. במונחי ספורט, הוא עלה לסדרת הגמר.

בשבוע שעבר [28 באוגוסט] ארגן לפיד הפגנה פרו-ישראלית בשטוקהולם בירת שבדיה. התקשורת הישראלית התנפלה על האירוע בחדווה: לפיד עמד שם על הפודיום, מול קומץ מפגינים, ואילץ אותם לקרוא אחריו פעם אחרי פעם את הסיסמא "אני אוהב את ישראל". הוא תקף בחריפות את שרת החוץ השבדית, מרגוט וולסטרום, שצברה לאחרונה לא מעט התבטאויות אנטי-ישראליות, ואחר כך הפציר בקהל לשגר מיילים לנשיא צ'כיה מילוש זימן, על כי במפות הרשמיות בצ'כיה מוצגת תל אביב, ולא ירושלים, כבירת ישראל.

הברנז'ה התקשורתית עשתה מלפיד קציצות אחרי הפעילות הזו, אבל מתברר שהוא צוחק אחרון. בתוך שנה, דילג לפיד מעמדת המועמד הזניח שזוכה לאחוזים ספורים במשאלי ההתאמה לראשות הממשלה, לטוען לכתר היחיד מול נתניהו. איך הוא עשה את זה?

התשובה פשוטה לגמרי: לפיד הוא ביבי החדש. הוא לא תוקף את נתניהו משמאל, אלא מנסה לאגף אותו מימין ולבקר אותו מהמרכז.

במערכות הבחירות האחרונות התייצב תמיד לקראת הישורת האחרונה מועמד שהפך לתמצית ה"אנטי ביבי". ב-2009 זו הייתה ציפי לבני, ב-2013 היה זה לפיד בהופעת הבכורה שלו, ב-2015 יצחק הרצוג. לפיד, מגובה בסקרי עומק יעילים של הסוקר האמריקאי מרק מלמן, הבין שהישראלים לא מחפשים "אנטי ביבי". במקרה הטוב, הם יחפשו ביבי נוסף, אחר, אלטרנטיבי, שיציג בפניהם מודל משופר של הביבי הנוכחי. זה בדיוק מה שלפיד עושה.

הסקר הנוכחי נערך בסיומו של שבוע קשה לנתניהו, שנכנע לדרישות המפלגות החרדיות והשבית עבודות שהיו אמורות להתבצע ברכבת ישראל במהלך השבת [3 בספטמבר]. הנושא הפך לקטסטרופה תדמיתית עבור נתניהו ואילץ את הרכבת להשבית קווים חשובים ביום ראשון, מה שיצר פקקי ענק בחלקים נרחבים של המדינה והחזיר את הציבור לימים האפלים של נתניהו בדמדומי כהונתו הראשונה [1999], שם "חיבוק הדב" החרדי חנק אותו והביא לתבוסתו בבחירות.

22 המנדטים להם זכה בסקר השבוע (בהשוואה ל-30 המנדטים שיש לו בכנסת) הם נקודת שפל, אך סביר להניח שנתניהו יידע להתאושש ולהחזיר לעצמו חלק מהמניות האבודות.

מה שהוא פחות יידע זה להתמודד עם האתגר החדש שמציב מולו לפיד. נתניהו יתקשה להדביק ללפיד את התווית של "שמאלן" אוהב-ערבים, כפי שעשה ליריביו הקודמים, ובעיקר להרצוג. לפיד גדל וחונך בבית ימני ואין לו באג'נדה משא ומתן עם הפלסטינים. הוא בורח מהנושא המדיני ומערפל את עמדותיו, תוך הצבת ירושלים במרכז הקונצנזוס. לפיד מדבר בשפה תל-אביבית ליברלית, אבל משלב בה תכנים ימניים.

כל מי שמואס בהתנהלותו הציבורית של נתניהו, בטריקים ובשטיקים, בהתקפה על הדמוקרטיה והתקשורת ובסממני הקיסרות, ימצא בלפיד מפלט: כמעט כמו נתניהו, רק בלי טירוף המערכות והתזזית. פוליטיקאי צעיר יותר, רענן, שישקם את מעמדה של ישראל בין העמים ויביא פוליטיקה אחרת. זוהי שיטת לפיד וזו מטרתו. הוא מתוכנת, ממושמע, וקמפיינר מצוין. נתניהו יודע לזהות איומים ולפיד, נכון לעכשיו, נמצא בצמרת טבלת הסכנות האורבות לו.

הסקר הנוכחי, שגרר דיון פוליטי וסערה ברנז'אית בישראל, נערך על ידי ד"ר מינה צמח ומנו גבע, מהסוקרים האמינים והוותיקים בארץ. יש בו ממצא מעניין נוסף: מתוך 24 המנדטים שקיבל, שלושה מנדטים הצליח לפיד להעביר מהליכוד. גם זה תקדים, ומבחינת נתניהו הוא מסוכן. עד עכשיו היה ברור שלפיד מכרסם בעיקר במאגר של בוחרי המרכז-שמאל, ובעיקר באגם המתייבש במהירות של מצביעי "המחנה הציוני" של הרצוג. עכשיו מתברר שפזילתו של לפיד ימינה מתחילה להניב פירות ולהבשיל. השאלה היא, אם לפיד יצליח לחזק את המומנטום הימני שלו מבלי לאבד את הקסם הרב שיש לו במרכז-שמאל. זו תהיה משימתו העיקרית לקראת הבחירות הבאות.

לאחר שידור הסקר, פרסם הליכוד הודעה בה נאמר ש"אין שום סיבה להתרגשות מהסקר". ההודעה מוכיחה עד כמה מתרגש נתניהו מהממצאים. בהודעה, מנסה הליכוד להדביק ללפיד "שמאלנות" בכל הכוח, ומסיים באמירה כי "העליהום על הליכוד נועד...להעלות ממשלת שמאל, שכמו כל ממשלות השמאל בעבר...תעשה גם היא קואליציה עם המפלגות החרדיות, לא תעשה שום שינוי בנושאי דת ומדינה אבל תעשה ויתורים מסוכנים ובלתי הפיכים מול הפלסטינים, כפי שכבר קרה בעבר, דבר שממשלת הליכוד בראשות נתניהו לא תעשה לעולם".

בעוד ההודעה הזו מרטיטה את מכשירי הסלולר של הכתבים המדיניים, נפגש נתניהו עם מיכאיל בוגדנוב, השליח הרוסי למזרח התיכון, במאמץ לקדם את הפסגה העתידית בינו לבין אבו מאזן במוסקבה. בפגישה חזר נתניהו על מחויבותו ל"פתרון שתי המדינות". העובדה שהמחויבות המדינית הזו לא עומדת בקנה אחד עם ההצהרה הפוליטית ששוגרה במקביל (לעולם לא נעשה ויתורים מול הפלסטינים) לא מטרידה את נתניהו. הוא מצליח לתמרן ולג'נגל את כל הכדורים באוויר כבר שנים ארוכות. זו אמנותו ואין לו שני בתחום הזה.

השאלה עד כמה ימשיכו הישראלים להאמין בו, נשארת פתוחה. לראשונה מזה זמן רב, מתגבש לנתניהו יריב פוליטי ראוי על המשבצת שלו. כריזמטי, כסוף שיער, מהלך קסם ונחוש, אך צעיר ב-15 שנה ומקובל בהרבה בעולם. יהיה מעניין.