הסתה ואלימות ברשתות: המוסר הכפול של הפוליטיקאים הישראלים

העמודים האלימים ביותר ברשתות החברתיות בישראל הם של פוליטיקאים – כך עולה מדו"ח מיוחד של קרן ברל כצנלסון שהוכן לקראת ט' באב ופורסם השבוע בערוץ 2 במסגרת דיון על "שנאת חינם" – תופעה לה מייחסים את חורבן בית שני.

במסגרת המחקר נוטרו כל ביטויי השנאה ברשתות החברתיות בישראל בשפה העברית בשנה האחרונה [יוני 2015 עד מאי 2016], והם עומדים על מספר בלתי נתפס של 4,241,653! מדובר בקללות ובקריאות מסיתות ופוגעניות ברמות שונות של חומרה, מתוכן כ-175,000 קריאות למעשי אלימות פיסיים. עוד עולה מהמחקר כי המילים המובילות בקטגוריה הזאת הן: "להרוג" (27,000) ו"לחסל" (12,000).

על פי הדו"ח מדובר בשנת שיא בביטויי האלימות ברשתות הישראליות. את העלייה בגילויי האלימות ניתן להסביר בשילוב בין יד קלה מדי על המקלדת לבין אינתיפאדת היחידים שהפכה את המרחב הציבורי והפוליטי לנפיץ.

נתון מעניין נוסף שעולה מהדו"ח הוא העובדה שהכי הרבה ביטויי אלימות נמצאו בעמודים של פוליטיקאים ישראלים. מתוך עשרת העמודים האלימים ביותר בפייסבוק הישראלי בעברית, שישה מהם שייכים לפוליטיקאים ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר מרצ זהבה גלאון, ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), השרה מירי רגב (ליכוד) יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט וח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת).

על פי הדו"ח ובאופן לא מפתיע, דף הפייסבוק "הכי אלים בישראל" שייך לראפר הישראלי המכונה "הצל" (יואב אליאסי), איש ימין קיצוני ודמות שנויה במחלוקת, שהתפקד לאחרונה לליכוד.

המשותף לכל אלה שהוזכרו (חוץ מהצל) הוא שמדובר בפוליטיקאים בכירים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה שמעוררים רגשות חזקים מימין או משמאל, ורוב השיח האלים סביבם קשור לחלוקה בין ימין ושמאל. חלקם פועלים על גבול הפרובוקציה, או כמו במקרה של זועבי מסיתים ממש.

כאמור, במקרה של זועבי או הצל (פוליטיקאי חדש), ברור שהשיח שהם עצמם מייצרים הוא אלים מיסודו, לרבות בתקשורת המסורתית. זועבי על שלל נאומיה הפרובוקטיביים בכנסת, בהם כינתה לא פעם את חיילי צה"ל "רוצחים", מחוללת בעצמה גלי הדף אלימים ברשתות. אין כמובן שום דבר שיצדיק את הקריאות הממשיות לאלימות כלפיה, אך היא אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה כשהיא בעצמה אחת ממזהמי הרשת הגדולים.

גם במקרה של השרה רגב, הפרובוקציות שלה נגד השמאל והאשכנזים הם מחוללי שיח אלים. רגב עצמה אינה נוקטת לשון אלימה, אך היא ביודעין מעוררת יצרים ותגובות נגד קשות. כך למשל, עיתונאי הספורט רון קאופמן כינה אותה "בהמה" בשבוע שעבר בתוכנית רדיו [7 באוגוסט], מעשה שגרר את השעייתו וחולל ברשתות מהומה וגל אלים נוסף. שלא לדבר על הפוסט הגזעני של מבקר הקולנוע גידי אורשר, שלעג למזרחים וגרר פוסט תגובה נזעם של השרה רגב – אלה יצרו בערה ברשתות במשך מספר ימים.

ראש הממשלה נתניהו הוא דמות פוליטית שגם לפני עידן הרשתות החברתיות נע תמיד על הגבול האפור של ההסתה. כיו"ר האופוזיציה ב-1995 הוא נטל חלק בהפגנות אלימות בהן קראו לראש הממשלה רבין "בוגד" והונפו תמונותיו במדים נאציים. אפילו סרטון ההמרצה שלו ביום הבחירות האחרונות [מארס 2015] בנוסח "הערבים נוהרים לקלפיות" היה נגוע בגזענות.

נתניהו כזכור התנצל על כך, אפילו פעמיים, אבל בין לבין הוא הרעיל עוד קצת את האווירה. נתניהו על פי הדו"ח הוא פוליטיקאי שזוכה לביטויי אלימות בכמות נכבדת, אך האם אין הוא עצמו תורם לשיח הנפיץ בדרכו?

ומה באשר לבנט? שר החינוך נגרר לא פעם לשיח סמי גזעני-לאומני בעצמו, וספג בשל כך נאצות ואלימות ברשתות החברתיות מן הצד שכנגד. בוועידת השלום של עיתון "הארץ" לפני כשנתיים, בימי מבצע "צוק איתן" [2014], אף דווח שהותקף פיסית ונקראו לעברו קריאות "רוצח" ו"פשיסט". אז היו אלה אנשי שמאל בצד האלים.

בפוסט שפרסם בנט בעמוד הפייסבוק שלו בערב תשעה באב [13 באוגוסט], הוא דיבר על שנאת חינם בפוליטיקה, והעלה את השאלה מה עושים מול יריבים פוליטיים במהלך ריב. בנט המליץ לזכור ש"היריב הפוליטי נלחם למען ערכים בהם הוא מאמין בכל מאודו, אז אני יכול ומוכרח להילחם למען קידום ערכיי. אבל אסור לי לשנוא אותו, ובוודאי לא להפוך אותו לאויב. אז נדון ונתווכח, אבל לא נשרוף את מחסני המזון אחד של השני, כמו שאבותינו עשו, ולעולם לעולם לא נאפשר מלחמת אחים. כי לא תהיה לנו הזדמנות רביעית".

בנט צודק. הדברים שכתב הם חשובים, בעיקר כשהם נאמרים על ידי פוליטיקאי במעמדו, אך גם הוא, כאחד הפוליטיקאים שדפיהם נחשבים למחוללי שיח אלים, ראוי שיעשה בדק בית.

בתשעה באב השנה אי אפשר היה להימלט מהפוסטים הרבים, חלקם נכתבו בידי פוליטיקאים, שעסקו בקשר בין שנאת חינם לבין חורבן החברה. הפוסטים הללו היו ברובם קלישאתיים. מי שחרג מהמובן מאליו היה ח"כ לשעבר ממרצ מוסי רז, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם אמר רוצחו של רבין והחל לצום. כך גם רוצחה של שירה בנקי ורוצחו של אמיל גרינצווייג...".

מבלי להיכנס להקשר הפוליטי של הדברים, בדבר אחד רז צודק. שנאה כלפי האחר היא חינמית, מילים לא עולות כסף, ולהסתה ברשת בדרך כלל אין מחיר. לכן לא די בכך שהפוליטיקאים יכתבו פוסטים יפים על אחדות העם, ערבות הדדית ובגנות "שנאת חינם", אלא גם שיתבטאו בהתאם בפעם הבאה שיעמוד מולם יריב פוליטי.