הרצוג בתפקיד עלה התאנה של נתניהו

במשך יותר משנה הכחיש מנהיג המחנה הציוני, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, את דבר המגעים האינטנסיביים שניהל עם בנימין נתניהו בעניין הצטרפותו לממשלת הימין הצרה של נתניהו. דבר המגעים הללו פורסם גם כאן באל-מוניטור [ספטמבר 2015], אך הרצוג התעקש לאורך כל הדרך שלא היו דברים מעולם. כעת מתברר שהדברים אכן היו, לאורך תקופה ארוכה, עם מתווכים שונים, הצעות מפורטות, מסמכי הבנה משותפים ותכניות לטווח ארוך.

אחד המתווכים, בשלב הראשון של המגעים, היה מפיק העל ההוליוודי ארנון מילצ'ן, ישראלי שנהנה מגישה לכל ראשי המדינה ומרבה לתווך ביניהם. אחר כך נכנסו לתמונה גורמים פוליטיים שונים, כולל שר האוצר משה כחלון, שלא מסתיר את שאיפתו להגדלת הממשלה מרגע הקמתה.

בשבועות האחרונים המגעים העלו הילוך והבשילו. נתניהו הציע להרצוג את תיק החוץ ולמפלגתו עוד שבעה עד שמונה תיקים נוספים, כולל הכלכלה. על פי הצעת נתניהו, 16 מ-24 חברי המחנה הציוני יקבלו תפקידים כאלה או אחרים אם המפלגה תיאות להצטרף לקואליציה.

הרצוג רצה "דבר מה נוסף". הוא רצה אתנן מדיני שייתן לו לגיטימציה להגיד שהוא משפיע על מדיניות הממשלה. בלשונו, רצה הרצוג "לשים יד על ההגה". נתניהו, נכון לעכשיו, לא מאפשר לו דריסת רגל ליד ההגה. הוא לא מוכן להקפאת הבנייה בשטחים, מתנגד להוצאת "הבית היהודי" מהממשלה, לא מוכן להעניק להרצוג וטו בנושאי חקיקה או בנושאי התנחלויות. הסוכרייה ששלף נתניהו ברגע האחרון, שכבר פורסמה בזמנו גם כאן, היא תיק הביטחון: בחלוף שנתיים מהקמת הממשלה (כלומר, עוד פחות משנה), יוכל הרצוג עצמו להיכנס למשרד הביטחון. שם יצליח, אולי, לשקם את תדמיתו ולקושש לעצמו ארומה ביטחונית.

נכון לרגע זה, הסיכויים שהרצוג ישיג רוב למהלך הזה קלושים עד אפסיים. שותפתו בהנהגת המחנה הציוני, ציפי לבני, שמחפשת את עצמה מאז הבחירות, מתנגדת בתוקף. רוב חברי הכנסת מתנגדים. שלי יחימוביץ', הכוח המרכזי במפלגה, מתלבטת. אישית, היא הייתה שמחה לקבל תפקיד ביצועי בממשלה כדי "להבשיל" לסיבוב נוסף של הנהגה, אבל היא מודעת למחיר הציבורי של מהלך כזה.

במצב הדברים, הרצוג עלול למצוא את עצמו כמי שייצא מההרפתקה מחוסל פוליטית: שארית יוקרתו תתנפץ לאור ניסיון ה"זחילה" לממשלת נתניהו, שבסופו של דבר לא יבשיל ויותיר אותו מדמם פוליטית. סגירת תיק החקירה המשטרתית נגדו, שצפויה בקרוב, לא אמורה לסייע להרצוג להתרומם מחדש. הוא מדמם בסקרים לטובת יאיר לפיד, שחצה כבר את קו ה-20 מנדטים, ונראה כמי שגמר את הסוס הפוליטי. במפלגת העבודה אין הזדמנות שנייה לאף אחד, וזו שהחמיץ הרצוג במארס 2015 מסתמנת כאחרונה שלו.

מדוע זקוק נתניהו להרצוג דווקא עכשיו, אחרי שהתברר כי שר האוצר מסכים להעברת תקציב דו-שנתי שיבטיח את הישרדות הממשלה בשנתיים הקרובות [2018-2017]? נתניהו, כפי שפורט כאן במאמר קודם, מודאג מהצפוי לו בחודשים נובמבר 2016-ינואר 2017, בין הבחירות לנשיאות בארה"ב לכניסתו של הנשיא החדש לבית הלבן, מועד בו עלול הנשיא אובמה להכריז עצמאות ולנקוט במהלך מדיני שיגרום לנתניהו נזק. נתניהו גם מודאג מאוד מזהותו של הנשיא הבא, מהגברת המצור האירופי על ישראל והמשך השתוללות הימין הקיצוני בממשלתו.

צירופו של הרצוג עכשיו יהווה עלה תאנה קלאסי, שיאפשר לנתניהו לתמרן, כמו שהוא הכי אוהב ויודע, עוד שנה-שנתיים. מכיוון שהצורך הזה אינו קיומי בינתיים, נתניהו לא מוכן להיפטר מהבית היהודי או לשלם במטבע מדיני קשה. יכול להיות שבחודשים הקרובים מצבה המדיני והבינלאומי של ישראל ימשיך להחמיר עד כדי שינוי בסדר העדיפויות של נתניהו. כרגע, הוא לא שם, ולכן גם הרצוג לא שם.

גורמים בסביבתו של נתניהו אמרו השבוע שיסכימו לצרף גם חלק מהמחנה הציוני לממשלה, ברומזם לאופציה של פירוק המחנה לשתי מפלגות יריבות: זו שרוצה להצטרף לממשלה, וזו שמתנגדת. מהלך דומה ניסה נתניהו לעשות בקדנציה שהחלה ב-2009, כשניסה לפרק את "קדימה" של ציפי לבני, ללא הצלחה. גם הפעם, זו נראית מזימה שנדונה לכישלון. המחנה הציוני נמצא במצב נואש, מעמדו בסקרים דועך בהתמדה, כך שפירוק לצורך הסתערות על מנעמי השלטון יהווה תקיעת מסמר אחרון בארון המתים הפוליטי של המפלגה.

מחוצה לה, נמשכת כל הזמן ההתארגנות של מתנגדי נתניהו, לקראת הבחירות שאמורות להתקיים בעוד יותר משנתיים.

אחרי שהרצוג החמיץ את ההזדמנות שלו, הפעם יהיה זה תורו של יאיר לפיד, שצובר כאמור תאוצה בסקרים. לפיד שבר לאחרונה ימינה ומצליח לגרוף גם מאוכזבי נתניהו וגם מתוסכלי המרכז והשמאל הפוליטי. לידו, מתארגנת קבוצה נוספת: שר האוצר משה כחלון, שנמצא בקשר הדוק עם שר החינוך לשעבר גדעון סער. השניים מתכננים לרוץ יחד ולצרף למפלגתם החדשה גם גנרל שימלא את המשבצת הביטחונית. מפלגה כזו יכולה, על פי הסקרים, לקלף לא מעט מנדטים מהליכוד ולהביא לקץ שלטונו של נתניהו, אליו שואפים כמעט כל בכירי המערכת הפוליטית בישראל. בינתיים, קץ השלטון הזה לא נראה באופק, והשאיפה נשארת משאלת לב.