מיהו מחבל?

שנה אחרי שנבחר לכנסת ברשימת "המחנה הציוני", גילה השבוע [אפריל 2016] שדר הספורט הנערץ זוהיר בהלול כי במשחק הפוליטי היריבים הם רבים, ומי שאינו משחק "לפי הכללים" עלול למצוא את עצמו מוקע – אפילו על ידי המחנה שלו.

בראיון לתחנת רדיו אזורית [4 באפריל], סירב ח"כ בהלול לכנות את המפגע הפלסטיני שהוצא להורג על ידי חייל ישראלי בחברון כ"מחבל". בראיון נוסף בגלי צה"ל [7 באפריל] ניסה בהלול להסביר מדוע לדעתו לא כל מפגע פלסטיני הוא מחבל: "ודאי שאם הוא (הפלסטיני) רצח אז הוא רוצח. אבל אם אנחנו נחזור תמיד לאותה טרמינולוגיה איך נעשה שלום? איך נכונן שלום בינינו לפלסטינים? כל מי שנאבק למען חירותו ועצמאותו הוא מחבל בעיני הישראלים...(אבל) הוא לא מחבל".

ח"כ בהלול אמנם הגדיר את המפגעים כ"רוצחים" שיש להענישם, אך סירובו לכנותם "מחבלים" הביא להאשמתו כ"תומך בטרור" על ידי ציבורים נרחבים בישראל.

אחד מהראשונים שיצאו להתקפה נגדו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהגדיר את דבריו כ"מבישים". אגב, העיתונאי רונן ברגמן (ידיעות אחרונות) בדק ומצא [11 באפריל], כי נתניהו בספרו "הטרור – כיצד יוכל המערב לנצח", שראה אור בשנת 1987, עשה אבחנה בין טרוריסט הפוגע באזרחים לבין לוחמי גרילה המסמנים מטרות צבאיות להשגת מטרה פוליטית. בפרק "הגדרת הטרור" כתב בשעתו נתניהו כי לוחמי גרילה הם ההפך הגמור מטרוריסטים. לטענתו, לעומת לוחמי גרילה היוצאים לקרב נגד כוחות צבאיים, שעל פי רוב הם חזקים מהם בהרבה, בוחרים הטרוריסטים לתקוף אזרחים חלשים חסרי מגן.

גם חברי מפלגתו של בהלול לא עשו לו הנחות. "עמדת המפלגה היא שמחבל הוא מחבל, ולא משנה אם יצא לרצוח ערבים או יהודים", הבהיר יו"ר הבית הציוני יצחק הרצוג . גם ח"כים נוספים במפלגה גינו את בהלול, שמצא את עצמו בין מתקפות של הימין לבין מתקפות של חבריו. ח"כ איתן כבל אף טען כי ח"כ בהלול אינו יכול להיות עוד חבר במחנה הציוני.

"אני רוצה לבנות גשרים ולא להרוס אותם. אני רוצה לייצר שיח עם הישראלים ורוצה בעיקר שיקשיבו לי בתור ערבי אזרח ישראל", אמר בהלול באוקטובר 2015  לעמיתתי מזל מועלם בראיון לאל-מוניטור. כעת, בעין הסערה שמתחוללת סביבו, גילה בהלול הנאיבי אולי, שרוב הישראלים אינם מוכנים להקשיב לו.

השאלה "מיהו מחבל" מלווה את החברה הישראלית מאז חתימת הסכם אוסלו [1993], כאשר מבתי הכלא שוחררו אסירים פלסטינים שנחשבו בישראל כמחבלים צמאי דם. ארגונים פלסטינים כמו חמאס [1989], הג'יהאד האסלאמי [1990] והחזית העממית והדמוקרטית [1986] וכך גם ארגונים סלפים אחרים הוכרזו בעבר כארגוני טרור ע"י שר הביטחון מכוח החוק הישראלי. אף תנועת הפת"ח הוכרזה כך על ידי ישראל עד הסכם אוסלו, אך במהלך האינתיפאדה השנייה [2000-2005], התנזים וגדודי חללי אל אקצא של הפת"ח הוכרזו כהתאחדויות בלתי מותרות לפי תקנות ההגנה הישראליות.

חמאס, על אף הפיכתה לתנועה פוליטית והפיכת גדודי עז א-דין אל-קסאם לצבא מגויסים לובשי מדים, המתאמנים ופועלים על פי דוקטרינה צבאית, לא הצליחה להסיר מעליה את ההגדרה של ארגון טרור. נדמה כי כל עוד חמאס רואה באזרחים מטרה לגיטימית (ב"צוק איתן" ב-2014 גדודי עז א-דין אל קסאם שיגרו רקטות מעזה לעבר מטרות אזרחיות בישראל), תישאר בתוקף הכרזתה ע"י ישראל כארגון טרור, בדיוק כמו ארגון חיזבאללה.

"טרוריסט הוא אדם הפועל בשליחותו של גוף עוין ונוקט דרכי חבלה וטרור לשם השגת מטרות פוליטיות או אחרות", קובע המילון העברי "אבן שושן", בדומה למשל להגדרת הטרור שגובשה במועצת האיחוד האירופי בשנת 2001. אך כיצד ניתן להגדיר את מי שכינה ח"כ בהלול, ובצדק, כ"מפגעים"? האם הצעירים הפלסטינים שפיגעו בגל הטרור האחרון, צעירים שאינם קשורים לארגון טרור כלשהו ואינם מתאמנים בתנאים מחתרתיים יום וליל – האם הם באמת מחבלים?

ההגדרה "מחבל" או "רוצח" או "מפגע" אינה סתם התעקשות על טרמינולוגיה – זוהי הגדרה חשובה מבחינת דרכי ההתמודדות המבצעית של ישראל. במהלך האינתיפאדה השנייה, כשמחבלים של ארגוני טרור פלסטיניים יצאו לבצע פיגועי התאבדות בישראל, התגובה המבצעית של צה"ל הייתה יציאה למבצע צבאי לריסוק תשתיות הטרור. המבצע, "חומת מגן", ומבצעים צבאיים אחרים בגדה ובעזה, נועדו לפגוע בארגוני טרור ובתאי מחתרת שאלה הקימו ברחבי השטחים. בסבב האלימות הנוכחי (האינתיפאדה השלישית) יציאה למבצע צבאי אינה עומדת כלל על הפרק – הרי אין תשתית טרור, אין ארגון ואין תאי מחתרת.

כפי שנכתב כאן באל-מוניטור לאחרונה, דרך ההתנהלות שהוביל צה"ל להרגיע את השטח הניבה, נכון לשעה זאת [11 באפריל], תוצאות חיוביות. בשבועות האחרונים חלה ירידה משמעותית בפיגועים בישראל ונדמה כי המוטיבציה לפגע פחתה. יש לכך סיבות רבות, בין השאר בזכות שיתוף הפעולה ההדוק בין ישראל לרשות.

דבר אחד ברור: אם צה"ל היה נאלץ להתמודד היום עם מחבלים ועם ארגוני טרור ותשתיות המפוזרות בגדה ובעזה, מדיניות האיפוק שהוא נוקט בחודשים האחרונים לא רק שלא הייתה מועילה, אלא אף הייתה מעודדת פיגועים. אבל לרוב הציבור הישראלי, השבוי בהגדרות של חלק ניכר מהפוליטיקאים, מראש הממשלה נתניהו ועד מנהיג האופוזיציה הרצוג, זה כנראה לא משנה. מבחינת הציבור הישראלי, מחבלים הם מחבלים –  ומי שחושב אחרת הוא בוגד התומך בטרור. גם אם הוא שדר הספורט האהוב ח"כ בהלול.