ביום שני בערב [18 באפריל] חזר הגיהינום לירושלים. פיצוץ חזק נשמע בתוך אוטובוס מספר 12 שנסע באחת משכונות הבירה הישראלית. הפיצוץ גרם להתלקחות האוטובוס, בו היו כמה נוסעים, והתלקחותם של אוטובוס נוסף שנסע בצמוד לו, ומכונית פרטית. עד מהרה השתוללה במקום שריפה גדולה שהחזירה את הישראלים, בבת אחת, לימי האימה של האינתיפאדה השנייה ששטפו את ישראל בדם ואש לפני יותר מעשור [2005-2000].
רשתות הרדיו והטלוויזיה, מיומנות באירועים מהסוג הזה, פתחו מיד אולפנים ושידורים חיים, שפתחו מצידם פצעים וחששות של ישראלים רבים. בשעות הראשונות לאחר הפיגוע היו למשטרה ספקות אם אכן מדובר בפיגוע טרור. לקראת ערב כבר היה ברור: באוטובוס התפוצץ מטען חבלה שהוטמן עליו, כנראה, על ידי מחבל. בשעת כתיבת המאמר הזה [19 באפריל] עוד לא ידועה זהות המחבל, אף ארגון טרור לא לקח עליו אחריות על האירוע ובבתי החולים אושפזו בסך הכל 21 פצועים, מהם שלושה קשה.
בימי האינתיפאדה השנייה פיגוע כזה כלל לא היה מדווח בהבלטה באמצעי התקשורת. 21 פצועים לא נכנסו באותם ימים לסטטיסטיקה. ישראל נאנקה אז תחת מטר של פיגועי תופת חסרי תקדים. מחבלים מתאבדים התרסקו במסעדות, מועדונים, אוטובוסים ובתי מלון. הם נשאו על גופם חגורות נפץ תקניות, קטלניות, שהוכנו מחומר נפץ פלסטי תקני ומולאו ברסס מתכתי ואמצעים נוספים שהגדילו את הנזק. עשרות הרוגים ספרה ישראל בכל פיגוע כזה, למעלה מאלף ישראלים נרצחו באינתיפאדה השנייה, הטראומה הלאומית ממשיכה לחיות בתוך הנפש הישראלית הקולקטיבית והצלקת טרם נרפאה.
אחר כך ישראל יצאה למבצע "חומת מגן" [2002], הקימה את גדר ההפרדה וריסקה את תשתית הטרור בשטחים, כשצה"ל משתלט מחדש על הערים הפלסטיניות והשב"כ מוחק את תשתית הפיגועים בעבודת נמלים. ישראל ניצחה את הטרור והדבירה אותו ללא תנאי. כל ראשי חמאס בשטחים חוסלו או נכלאו. כל תשתיות הטרור אותרו והודברו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
