דילוג לתוכן העיקרי

חזית הצפון: כשהאינטרסים מתנגשים

ההודאה הפומבית של נתניהו – כי צה"ל תוקף לעתים בסוריה, לא הייתה פליטת פה מקרית אלא אמירה מתוכננת. על אף האינטרסים הסותרים בחזית הצפונית, ישראל מעוניינת בתיאום ביטחוני עם כוחותיו של פוטין גם על הקרקע ולא רק באוויר.
An Israeli F-16 fighter jet takes off from Ovda airbase, some 40 km (25 miles) north of Eilat, during the Blue Flag drill November 25, 2013. The Blue Flag drill is a two-week multilateral air force drill with air forces of Israel, the United States, Greece and Italy. REUTERS/Amir Cohen (ISRAEL - Tags: TRANSPORT MILITARY) - RTX15W65

"אנחנו (ישראל) פועלים מעת לעת בסוריה, כדי למנוע הפיכתה לחזית נגדנו... וכדי למנוע העברת נשק קטלני במיוחד מסוריה ללבנון", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע פומבי בישראל ביום שלישי אחר הצהריים [1 בדצמבר]. זו הפעם הראשונה בה גורם ישראלי רשמי, ועוד ראש הממשלה, מודה בפומבי בפעילות צבאית ישראלית בשטח הסורי.

יומיים קודם [29 בנובמבר], אמר שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, בראיון ל"קול ישראל", כי לאחרונה הייתה חדירה של מטוס קרב רוסי לשטח האווירי של ישראל "בטעות". לדברי יעלון, "המטוס נכנס כמייל לשטחנו, מיד עלינו (מולו) בקשר והוא מיד חזר לשטח הסורי", הוסיף.

ראש המטה המדיני-ביטחוני של יעלון, האלוף במילואים עמוס גלעד, באירוע "שבתרבות" בשבת, אמר כי חדירות קטנות כאלה מצדם של טייסים רוסיים למרחב האווירי של ישראל אירעו מספר פעמים לאחרונה, וכי הטייסים הרוסים מקבלים מיד הוראה בקשר ויוצאים כלעומת שבאו, ללא כל תקרית.

בעוד החזית בין רוסיה לטורקיה מתחממת, פוטין וארדואן מחליפים עקיצות ואיומים, מתרחשים דברים מעניינים בחזית הרגישה והמעניינת לא פחות, זו שבין המרחב האווירי הסורי והלבנוני, לישראל. כאילו חסרו שם גורמים מתסיסים ומסבכים, הצטרף לשם לאחרונה הצבא הרוסי במלוא אונו, כולל כוח אווירי מאסיבי, כוח ימי משמעותי, וכעת גם סוללות הגנה אווירית מסוג 400-S, המכסות את רוב האזור והופכות כל מטוס ישראלי שמתרומם בגזרה לגלוי ומוכן ליירוט על ידי הצוותים הרוסיים.

למרות כל הדברים האלה, נכון לרגע זה, הישראלים והרוסים נמצאים "באותו דף", רואים עין בעין את המציאות, מתואמים בזמן אמיתי ונותנים זה לזה כבוד ומרחב. ישראל, בעיקר כי אין לה ברירה. רוסיה, כי אין לה צורך בפתיחת חזית נוספת על אלה שכבר פתחה באזור.

ראש הממשלה נתניהו והנשיא פוטין נפגשו בשולי ועידת האקלים בפריז, ופקידים שנחשפו לתוכן המפגש מסרו שהיה "מועיל וידידותי". בשבת, שאלתי את ח"כ אביגדור ליברמן על המצב המורכב הזה. ליברמן, שר החוץ לשעבר ועכשיו האופוזיציונר החריף ביותר של נתניהו, מומחה לענייני רוסיה (עלה לישראל בסוף שנות ה-70' מברית המועצות), אמר את הדברים האלה: "יש לנו תיאום מלא, בזמן אמיתי, עם הכוחות הרוסיים ועם חיל האוויר הרוסי. יש קו פתוח, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אני מקווה שלא נגיע למצב אליו הגיעו הטורקים מול הרוסים. אני לא רואה סיבה שזה יקרה. כל הסימנים שהרוסים מאותתים לנו הם של קירבה ושיתוף פעולה. פוטין החמיר השבוע את הענישה נגד אנטישמיות ברוסיה, הם רוצים להגביר ייבוא ירקות ישראלים, הם מסבירים לנו שמבחינתם אנחנו לא בעסק, אין לרוסיה בעיה איתנו, היא מטפלת באינטרסים אחרים".

הבעיה היא, שלפעמים האינטרסים האחרים הללו יכולים להיות מנוגדים לאינטרס הישראלי.

במערכת הביטחון מביטים על המעורבות הרוסית בגבולה הצפוני של ישראל בהערכה, אבל גם בדאגה. ההודאה הפומבית של נתניהו בעניין התקיפות הישראליות בסוריה לא באה במקרה. נכון, נתניהו עשה לעצמו שם בפליטות פה מביכות בנושאים ביטחוניים, אבל הפעם זה היה מתוכנן מראש. ישראל מעוניינת שהתיאום הביטחוני עם הרוסים יהיה גם על הקרקע, ולא רק באוויר.

בשיחות השונות בין הצדדים, כולל השיחה בין פוטין לנתניהו, הבהירה ישראל כי מבחינתה העברת נשק "שובר שוויון" ממזרח למערב, קרי מאיראן דרך אסד לחיזבאללה, היא קאזוס בלי. בכל פעם שישראל זיהתה מעבר כזה, היא תקפה אותו, כך לפי פרסומים זרים, בדרך כלל בצד הסורי, שיכולתו להתגונן כיום שואפת לאפס. לפתע, נכנס הדוב הרוסי למשוואה הזו, והוא יודע להתגונן, וגם לתקוף. שאלת השאלות היא מה יקרה בפעם הבאה כשמטוסים ישראלים או כלי טיס ישראלים לא מאוישים ישייטו מעל שיירת נשק כזו, וינצנצו במכ"מים של סוללות ההגנה הרוסיות. כל הצדדים מקווים שיהיה בסדר, אבל למציאות כללים משלה ולפעמים אירועי השטח מכתיבים אחר כך לדרג המדיני, ולא להיפך.

"המצב מורכב מאוד", מסביר גורם ביטחוני ישראלי רם דרג, "הרוסים באו לכאן כדי לעזור לציר השיעי, שנתפס בישראל כאיום הכי חמור, לכן על פניו הם לא משרתים כאן את האינטרסים שלנו. יחד עם זאת", ממשיך הגורם, "הרוסים יכולים להבין את הצורך שלנו למנוע הגעת נשק מסוגים שונים לידי חיזבאללה. חוץ מזה, פוטין מחליש עכשיו את ארדואן, וגם זה משחק לטובתנו. כך שהכל רגיש, הפיך ולא לגמרי מוגדר. פעם, האויבים היו ברורים, האינטרסים היו ברורים, הכל היה מקובע ומוגדר מראש. היום, אתה יכול למצוא את עצמך פעמים רבות באותה סירה עם אויבים מוצהרים שלך, והאינטרסים צולבים וסותרים ואין לזה התחלה ואין לזה סוף".

ועוד לא דיברנו על האינטרסים הכלכליים. למרות הטינה הקשה בין ישראל לטורקיה, יכול בהחלט להיווצר מצב בקרוב בו ארדואן ונתניהו ימצאו את עצמם יחד על אותה אסדת גז טבעי. המתיחות בין הרוסים לטורקים תטרפד, לדברי מומחים, את פרויקט צינור הגז הדרומי הגדול שרוסיה רצתה להעביר דרך טורקיה. הטורקים מאותתים לאחרונה על רצונם בגז ישראלי, ממרבצי הגז הטבעי הגדולים שהתגלו לאחרונה מול חופי ישראל. פרויקט צינור גז ישראלי גדול, בשיתוף פעולה עם קפריסין ואולי גם יוון, שיזרום לטורקיה ויתחבר למסוף שיוכל להזרים אותו לאירופה, משעשע לאחרונה את דמיונם של מנהיגים בכל המדינות האמורות.

נתניהו נפגש בשבוע שעבר [25 בנובמבר] עם ציפראס, ראש ממשלת יוון, כדי לדון בנושא. במקרה כזה, יכולים האינטרסים להתהפך פעם נוספת. עד שזה יקרה, מביטים בצה"ל בדאגה רבה צפונה. עד היום התעסקה ישראל עם ציר הרשע השיעי-עלווי, ועם הטרור הסוני המבעבע מסביבו. עכשיו הצטרף למשוואה שחקן חדש, משמעותי, בעל גוף, שמשנה את כללי המשחק ואת יחסי הכוחות, ואף אחד עוד לא יודע להגיד אם השינוי הוא לטובה, או לרעה.

More from Ben Caspit