כמה שעות לאחר חתימת הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן ב-14 ביולי, ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס מסיבת עיתונאים דרמטית שבה הכריז כי "העולם הוא מקום מסוכן יותר היום מאשר אתמול", והתריע מכך שהמעצמות "מהמרות על העתיד הקולקטיבי של כולנו", כי מעתה תהיה לאיראן יכולת לייצר ארסנל גרעיני ענק. נתניהו סיכם את הצהרתו באיום והבטחה: "ישראל לא מחויבת להסכם הזה עם איראן מכיוון שהיא עדיין מבקשת להשמיד אותנו. אנחנו תמיד נמשיך להגן על עצמנו".
אל מול אותה מסיבת עיתונאים דרמטית שהתקיימה לפני פחות מחצי שנה, נשאלת השאלה מדוע ישראל הרשמית הסתפקה בתגובה מינורית יחסית להחלטת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לסגור את החקירה שאמורה הייתה לקבוע האם איראן פיתחה בעבר, או ניסתה לפתח, נשק אטומי. בהודעת סבא"א שפורסמה ביום שלישי (15 בדצמבר), נאמר כי הוחלט על סיום החקירה מכיוון שאין ראיות לכך שאיראן המשיכה אחרי 2009 במחקר לייצור נשק גרעיני. ההודעה חתמה למעשה חקירה שנפתחה לפני 12 שנה בעקבות החשד שאיראן חותרת במרץ להשגת נשק גרעיני למטרות צבאיות. ארה"ב בירכה על ההחלטה.
אם להסתמך על דברי נתניהו אז ומלחמתו הבינלאומית נגד הגרעין האיראני במשך למעלה מעשור, הרי שמבחינת ישראל, ההחלטה של סבא''א היא לא פחות מחלום בלהות. מאמצע שנות האלפיים כראש האופוזציה, ולאורך שלוש כהונותיו כראש ממשלה, נתניהו הפך את בלימת הגרעין האיראני למשימתו העיקרית ולאג'נדה מדינית ופוליטית. בתקופת הטלת הסנקציות על איראן הוא נופף בהישג, ואיים במרומז ובאופן ישיר שישראל עשויה לתקוף בעצמה באיראן כדי להגן על עצמה ולמנוע "שואה שנייה". במשך שנים כמעט שלא היה נאום של נתניהו, בארץ ובחו"ל, שנעדרה ממנו הפצצה האיראנית. והנה, הדרמה הגדולה שהתרחשה השבוע בוינה (מקום מושבה של סבא''א) עברה בשקט מבחינתו. רק משרד החוץ מסר בתגובה שעדיין קיימים "ספקות רציניים" בנוגע לתוכניות הגרעין האיראנית.
הציבור הישראלי, שהתרגל לקבל את רעיון הפצצה האיראנית במינונים גבוהים ובכותרות ראשיות בשנים האחרונות, לא זכה להסבר מתבקש מצד ראש הממשלה או משר הביטחון בנוגע להתפתחות האחרונה. אף אחד מהם לא הישיר מבט אל הציבור והסביר כיצד בכוונת ישראל להגיב, ומה משמעות ההחלטה מבחינתה. אף אחד מהם לא רמז הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, שהאופציה הצבאית עדיין רלוונטית. אמנם איש אינו מצפה מנתניהו לחשוף סודות על היערכות צבאית, אבל בתור מי שהפחיד את הישראלים במשך למעלה מעשור מפני חורבן, וראה בהסכם הגרעין עם המעצמות אבן דרך לקראת אותו תרחיש נורא, היה מצופה לכל הפחות לכמה מילות עדכון.
באופן צפוי, כשראש הממשלה אינו עוסק בסוגיה האיראנית, גם התקשורת והמערכת הפוליטית מתעלמות ממנה. נתניהו הוא לא רק השחקן הפוליטי הכי טוב שפועל כיום בזירה הישראלית, הוא בעל החושים המחודדים ביותר בכל הנוגע לשימוש בתקשורת ולתורת הספין. למזלו, אף אחד מיריביו לא היה עירני מספיק כדי לנגח אותו על החלטת סבא"א, שמהווה למעשה כישלון מהדהד שלו. וכך יכול היה נתניהו להמשיך ולהינות מחוסר ההבנה או העניין במערכת הפוליטית מההתפתחות האחרונה.
מה בכל זאת עניין את נתניהו בימים שלאחר קבלת ההחלטה לסגור את תיק החקירה נגד איראן? לפחות לפי עמוד הפייסבוק המאוד פעיל שלו, היה לו הרבה מה לספר לאזרחי ישראל. למשל, על הסיור שערך בפיקוד הדרום באותו היום ממש, בו בחן את "מוכנות כוחותינו". הוא סיפר כי מצא את הכוחות ערוכים ופועלים בצורה שיטתית ותקיפה מול חמאס בעזה. בהמשך ניצל את ההזדמנות לתקוף את אבו מאזן שממשיך לטענתו להתסיס את השטח ולייצר תעמולה שקרית. שום מילה על הפצצה האיראנית, שלפי הגרסה הרשמית ישראל, ממשיכה להתקדם.
בפוסט נוסף באותו היום נתניהו גם מבקש לספר לעוקביו על משהו ש"לא תשמעו עליו בתקשורת". הכוונה היא לכך שהאו"ם דירג את ישראל במקום ה-18 במדד הפיתוח האנושי השנתי [ישראל דורגה במקום ה-19 בשנה הקודמת]. "זוהי עדות נוספת לכך שהמדיניות של הממשלות בראשותי מובילה לשיפור איכות החיים בישראל". ומה עם ההחלטה החשובה האחרת של הקהיליה הבינלאומית, שמעבירה את איראן לעידן חדש ופותחת את גבולותיה הכלכליים? על זה לא שמעו אזרחי ישראל השבוע מראש הממשלה. ייתכן שהוא ממתין להזדמנות אחרת, אולם סביר יותר שנתניהו פשוט מיצה את העיסוק בסוגיה האיראנית. הוא מבין שהנושא ירד מסדר היום של הקהילייה הבינלאומית, שהסכם הגרעין הוא מורשתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, ושאופציית התקיפה הישראלית העצמאית לא באמת קיימת.
מנגד, נתניהו מצליח לייצר לעצמו חלופות חדשות לאיומים על ישראל, שבראשן דאעש. נתניהו מניח שאיום בטרור קרוב ומוחשי ישכיח מהאזרחים את הנושא האיראני, והוא צודק. תיק איראן נסגר, ובישראל אף אחד כבר לא מתעניין בו.