חורבן בית המקדש השלישי

״השלישי״ – ספרו הרביעי והחדש של ישי שריד, נפתח ומסתיים בקטסטרופות. תחילתו בשתי פצצות שמוחקות את תל אביב וחיפה ובמלחמה כלל אזורית במזרח התיכון שבה היהודים מנצחים ואחריה מקימים מחדש את בית המקדש; סופו בחורבן מוחלט: כ-25 שנה אחרי כן, ביום כיפור, האויב "העמלקי״, שם קוד בספר לעולם הערבי, כבר כבש את רוב ישראל ומגיע לפאתי ירושלים. ״רחבת ההר הייתה מרחץ דמים והפגזים המשיכו ליפול ללא הבחנה...גופות נערמו בכל עבר...טיל נחת בתוך רחבת ההר...ואז נשמע שאון נורא, חזק מכל הרעשים שקדמו לו...חיילים קפצו מהחומות והפכו לאבוקות אש״, כותב שריד בספרו.

האסון הצבאי מגיע לצד אסון מוסרי. ממש באותם רגעים הכהן הגדול והעם היהודי מגיעים פסע מהקרבת קורבן אדם בבית המקדש.

גל הטרור הנוכחי מקורו גם בחששם של הערבים מפני שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, והתחושה הזו לא מנותקת לחלוטין מהמציאות. בסקר "מדד השלום" שערך לאחרונה המכון הישראלי לדמוקרטיה [29-28 באוקטובר], הביעו כ-38% מהנשאלים היהודים תמיכה בהתרת תפילת יהודים בהר הבית, שהיום היא אסורה. בסקר אחר, שערך ב-2013 מכון מאגר מוחות בהזמנת המטה המשותף של ארגוני הר הבית, התברר כי כשליש מהציבור היהודי תומך בהקמת בית מקדש שלישי על הר הבית – 31% ממנו הם חילונים.

לדעתו של שריד, בן 50 מתל אביב, קצין מודיעין בעברו, עורך דין, סופר ובנו של יוסי שריד (יו"ר מרצ, ח"כ ושר החינוך לשעבר), שהחל בכתיבת הספר לפני כשלוש שנים, הקמת בית מקדש שלישי תהווה אות פתיחה לתהליך שימוטט את המדינה היהודית. השבוע העניק שריד ראיון לאל-מוניטור.

אל-מוניטור: האם כתבת את הספר כתמרור אזהרה?

שריד: היו לכתיבה כל מיני מניעים ורבדים נפשיים. חלק מהעניין, ודאי, הוא להתריע. אם להיתלות באילנות גבוהים, כמו "1984" של ג׳ורג׳ אורוול. גם אנגליה לא הפכה לטוטליטרית, אבל אורוול רצה לסמן מה עלול לקרות בשעה שהאיום היה ממשי ואפשרי.

חלק אחר של העניין הוא שאני רוצה שיתרגזו, שידברו איתי, שיתווכחו. אני רוצה להפקיע את המונופול בעיסוק בנושא הזה מידי הציונות הדתית. האנשים שפועלים להקמת בית מקדש חושבים שהם אוונגרד נישא מעם, וזה לא נכון. אני לא פחות יהודי מהם וגם לחילונים גמורים יש חלק בהחלטה הזו.

אז סליחה, דיברתם איתי? שאלתם לדעתי? הרצון שלי לעורר ויכוח דרש שימוש נרחב במקורות. היה לי חשוב שהספר יהיה מבוסס הלכתית וכנראה הצלחתי. אם הייתי עושה משהו שטחי ולא מבוסס, אפשר היה לפטור אותי כחילוני בור, אבל כן העמקתי ולכן גם הם רואים בספר בסיס לדיון.

אל-מוניטור: מה לדעתך יקרה אחרי הקמת בית המקדש?

שריד: מעבר למלחמה ברורה עם העולם הערבי, שהכחשה שלה היא היתממות כמובן, הקטסטרופה תהיה פנים ישראלית. במישור הדתי, בית המקדש והפולחן יהוו את מרכז האומה. הדוגמה המובהקת לכך היא יום כיפור. במקום ההווי היהודי המוכר, שנבנה באלפיים השנים האחרונות וביתר שאת מאז הקמת המדינה, של יום כיפור קהילתי ושכונתי, שבו אין מכוניות ויש תחושה של רוגע, שקט וחשבון נפש, גם עבור מי שלא צם וגם עבור מי שרוצה לשמוע בבית הכנסת את "כל נדרי" ותקיעת שופר – במקום כל זה יהיה זבח מהבוקר עד הערב. איילים וכבשים וכהן גדול שמשפריץ דם על הפרוכת, דברים שמתאימים לתקופת הברונזה. זה להחזיר את היהדות לחיתוליה, לחסל את ההתקדמות האינטלקטואלית שלה, שהתעלתה מעל הדברים האלה. בלי קשר למוסלמים, זה יבטל את כל הישגי היהדות שהעלתה דברים מהרמה החומרית הגסה לרמה רוחנית מופשטת, משהו שבנוי על טקסטים, על פרשנות. כל הגניוס היהודי – הדתי והחילוני – ילך לאיבוד. נגיע לחורבן.

אל-מוניטור: וברמה הפוליטית?

שריד: כשמציגים (בסקרים) נתונים של תמיכה בהקמת בית המקדש, צריך לראות איך הציגו את זה בסקר. בית מקדש זה יפה ונפלא, אבל האם הסבירו שזה יבוא יד ביד עם ממלכת כהנים? הכוח הפוליטי יהיה בידי הכהנים והמלוכה. הרשות המחוקקת היא אלוהים, הרשות המבצעת היא המלך והרשות השופטת היא הסנהדרין. בפשטות, זה איראן עם התאמות ליהדות. למדינה כמו ישראל, שמבוססת על כישרון ההון האנושי, על ליברליות ודמוקרטיה, על מיצוי הפוטנציאל של אזרחיה – זו תהיה מהלומת מוות. זו תהיה מדינה פרימיטיבית ומדכאת.

אל-מוניטור: קוראים דתיים התקוממו מול הטענה בספרך שהתנהלות כזו תוביל לקורבן אדם.

שריד: בספר אלוהים אומר למלך, יהועז, להקריב קורבן אדם, ויהועז במצב מצוקה קיצוני אומר – "אולי אלוהים מנסה אותי וישלח איל, כמו בעקדת יצחק". אבל מי שמונע זאת הוא בנו, יהונתן, המספר בספר. אדם מגלומן שטוען שאלוהים מתגלה בפניו, כמו יהועז, ינהג כמו אברהם, ובלי התערבות יעשה את המעשה. מבחינה הלכתית זה אפילו נכון – מי אתה שתפקפק באלוהים המדבר אליך? אבל במהלך של הקמת מקדש יש כזו עזות מצח, שזה חורג מהיהדות כפי שאנו מכירים אותה. זו הקדמה לפריצות גבול אחרות. זה לא נובע מהדת אלא מפרשנות מטורפת שלה. מי שהולך כל כך רחוק ונוטל לידיו את הסמכות הזו, מסוגל לכל דבר.

אל-מוניטור: בימינו זה לא קצת מופרך לחשוש באמת מהקמת בית המקדש?

שריד: יש מחסור באתוס לאומי. היה אתוס של תנועת העבודה, שאני מעריץ, של הקמת המדינה, יחד עם המודעות לכך שיש כאן עוד עם. תנועת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי ומי שנושא (כעת) את הדגל זה הציונות הדתית וגוש אמונים עם אג׳נדה משיחית-דתית. כלומר לא להסתפק בהקמת בית לאומי, אלא לכונן מחדש מלכות בית דוד. שר החינוך הכניס לתוכנית הלימודים תכנים על בית המקדש, מה זה אם לא הכשרת הלבבות? אז זה לא יקרה מחר אלא בעוד 20 שנה. אנחנו רואים את התהליכים. זה הדלק האידיאולוגי שסוחב את המדינה כיום.​