דילוג לתוכן העיקרי

כשנסראללה הפך ל"חסיד אומות העולם"

בישראל מתחזקת דעת המיעוט המעדיפה את הציר השיעי על פני הכאוס הסוני. כשכוחות הקרקע היחידים שנלחמים בדאע"ש הם של איראן, חיזבאללה, סוריה והכורדים, נדמה שהתקווה לפריז והעולם החופשי מגיעה כעת גם מנסראללה.
Saudi King Salman bin Abdulaziz delivers his remarks to U.S. President Barack Obama (not pictured)  in the Oval Office of the White House in Washington September 4, 2015. This is the king's first visit to the United States since ascending to the throne in January.     REUTERS/Gary Cameron - RTX1R558

מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נשא בשבת [14 בנובמבר] עוד אחד בסדרת נאומיו הקבועים. העיתוי היה דרמטי: יומיים אחרי פיגוע ההתאבדות הקטלני שביצע דאע"ש במעוז חיזבאללה, רובע הדאחייה בביירות, ושעות ספורות לאחר מסע ההרג של ארגון המדינה האסלאמית בפריז. אחד מבכירי מערכת המודיעין בישראל צפה בנאום בשידור חי, ובסיומו אמר משפט מדהים: "הוא (נסראללה) נשמע כאילו הוא הצטרף ל'שלום עכשיו'. איך יכול להיות שהגענו למצב שנסראללה הפך למבוגר האחראי של המזרח התיכון?"

השאלה הזו נשאלת יותר ויותר במסדרונות מערכת הביטחון הישראלית. נאום נסראללה, שנמשך דקות ארוכות, לא כלל הפעם התקפות על ישראל (אם כי היא אוזכרה יותר מפעם אחת כמקור כל הצרות). היו בו, לעומת זאת, התקפות רבות על דאע"ש. נסראללה השתמש בז'רגון בו משתמשים במערב לתיאור זוועות דאע"ש.

"פיגועי דאע"ש בפריז נועדו להפחיד", אמר, "עמי האזור שלנו נתונים לפראות דאע"ש ביותר ממדינה ערבית מוסלמית אחת, ביניהן לבנון. לבנון מבינה יותר מכל את הכאב של העם הצרפתי, אנו מביעים בזאת את הסולידריות האנושית והמוסרית שלנו עבור כל החפים מפשע שנפגעו על ידי דאע"ש".

בהתייחסו לפיגוע מכונית התופת בדאחייה, אמר נסראללה: "צריך למצוא את מי ששולח את מכוניות התופת ולפרק את הרשתות הללו...ישנה שיטה שדאע"ש משתמש בה, השיטה הזו הוצאה לפועל בפריז. הם שולחים משאיות ורכבים היות והם רוצים במספר הגדול ביותר של הרוגים ושל הרס. הם רוצים גם לזרוע פחד ולכן הם משתמשים במחבלים מתאבדים. חייבים להילחם בגל החדש הזה באותה אסטרטגיה שנלחמנו במכוניות התופת. חובה להגיע אל הראשים שמנהלים את הרשתות האלה. אל ההנהגה אשר שולחת את המתאבדים הללו...אני רוצה לומר לכל אלו אשר עוקבים אחר האירועים בלבנון ובאזור, אין עתיד לדאע"ש. החיים של דאע"ש קצרים. זהו פרויקט של מוות והרס, אין להם תכנית למדינה או לחיים או להכרה באחר. אפילו במחשבות שלהם יש להם גורמים של הרס עצמי. אין עתיד לדאע"ש. כל מי שתמך בדאע"ש מגלה לאט לאט את הפראות שלהם. אין מקום לדאע"ש באף הסדר פוליטי ובשום מקום, בעיראק, סוריה, לוב או תימן. מי שנושא את השם דאע"ש לא יהיה לו מקום".

על דבריו של נסראללה בשבת יכולים לחתום כמעט כל ראשי המדינות מבועתות-דאע"ש בעולם. "זה מוכיח שהכל יחסי בחיים", אומר גורם ביטחוני בכיר לאל-מוניטור, "בהשוואה למה שרואים עכשיו, נסראללה הוא כמעט חסיד אומות העולם. לרגע שכחתי", הוא מודה, "שחיזבאללה חתום על המצאת מכוניות התופת והמתאבדים" (הכוונה לפיגוע מכוניות התופת בבסיס הכוח הרב לאומי בביירות ב-1983, שהרג 305 בני אדם, מהם 241 חיילי מארינס אמריקאים; מכונית התופת שהתפוצצה בנובמבר 1983 ליד שער הכניסה למפקדת צה"ל בצור והרגה 28 חיילים ואנשי משמר גבול ישראלים ו-31 עצורים לבנונים; ועוד).

ההתפתחויות האחרונות בחזית הטרור העולמית, אומרים בישראל, מוכיחות שהכל יחסי. בהשוואה לדאע"ש, מתגעגעים עכשיו לאל-קאעידה. על רקע הדברים הללו, הציר השיעי שנשען על טהרן ומכיל גם את דמשק וביירות, כבר מזמן לא מתפקד כבעיה, אלא כפתרון. בישראל יודעים שהאמריקאים והאירופים כבר מזמן שם. הסכם הגרעין עם איראן אשרר את נוכחותה המעצמתית, ועל פי הדרג המדיני בישראל העניק לה "רישיון להרוג". האירועים האחרונים מייצרים מצב בו הרישיון הזה שהונפק לאיראן מהווה ניצוץ של תקווה לעולם החופשי. נכון לעכשיו, הכוחות הקרקעיים היחידים שנלחמים בדאע"ש הם כוחותיו של הציר השיעי: איראן, חיזבאללה ושאריותיו של צבא סוריה, בשיתוף הכורדים.

זה מחזיר אותנו לוויכוח העתיק הניטש במסדרונות מערכת הביטחון הישראלית ומתקדם במקביל למלחמת הסונה בשיעה. מה/מי עדיף, הסונים או השיעים, שואלים בישראל. כרגע, העמדה הרשמית מצדדת עדיין בסונים: ישראל מתחזקת יחסי שיתוף פעולה סמויים ומודיעיניים פורחים עם המדינות הסוניות הפרגמטיות, בראשן סעודיה, המפרציות, מצרים וירדן. אין לה סיבה לוותר עליהם. ישראל רואה בהשתלטות איראן על המרחב והתעצמות הציר בין טהרן לביירות, איום קיומי משמעותי.

לפני כמה שבועות שוחחתי עם גורם צבאי ישראלי רם דרג ששרטט בפני בפירוט רב את ההעדפה הישראלית הזו, ומנה באריכות את סכנותיו של הציר השיעי מבחינה אסטרטגית. הגורם הזה ראה את המעורבות הרוסית החדשה באזור בחומרה רבה, וציין כי היא עלולה לסמן את תחילת ניצחונו של הציר השיעי והשתלטותו על המרחב האסטרטגי. ישראל, לדברי הגורם, מעדיפה את הכאוס הסוני.

השתוללותו האחרונה של דאע"ש בסדרת הפיגועים המרשימה שלו בימים האחרונים (המטוס הרוסי בסיני, הדאחייה בביירות ופריז) מציבה סימן שאלה מעל הנחות היסוד הללו. יש בישראל גם דעת מיעוט, שמתחזקת לאחרונה לנוכח המציאות.

"תאר לעצמך", שאל אותי אחד האוחזים בדעה זו, "שדאע"ש מצליחים לשים יד על פצצה גרעינית, אפילו פצצה פרימיטיבית שאנחנו מכנים 'פצצה מלוכלכת'. האם יש למישהו ספק שהם ישתמשו בה? את הדברים האלה אי אפשר להגיד על השיעים. עם כל מה שאנחנו אומרים על איראן, ובצדק, הרי שלאייתוללות אין חדוות התאבדות ורצח, המחשבה שיטתית והגיונית, הרציונל קיים ומוכר. השד הסוני שיוצא עכשיו מהבקבוק מסוגל לכל זוועה ואין לו קווים אדומים כלשהם. זה צריך להפחיד לא רק אותנו בישראל, אלא את כל שאר העולם".

נכון לעכשיו, ההצלחות של דאע"ש בתחום הטרור אינן תואמות את הכישלונות המבצעיים בשטח. הוא איבד נכסים לטובת הכורדים בצפון עיראק והוא חוטף גם בסוריה. עקרון הח'ליפות של דאע"ש, שבידל אותו מאל-קאעידה והפך אותו לסכנה שהוא, נמצא כרגע בסכנה.

ראש המוסד הישראלי לשעבר, שבתי שביט, אמר ביום ראשון בראיון רדיו שאת דאע"ש צריך לחסל כמו שחוסלה דרזדן במלחמת העולם השנייה [פברואר 1945]. למחוק אותה מעל פני האדמה, גם אם זה יעלה בחיי אדם רבים. שביט הגזים כמובן, אבל האמירה הזו מסמלת את מה שרואים חלק מגורמי הביטחון הישראלים בדאע"ש: סכנה מסוג אחר, לא צפוי, לא הגיוני ולא אנושי, סכנה שאי אפשר לדון בהשמדתה או לקיים איתה שיח, אלא פשוט לעקור אותה מהשורש.

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles