שרת המשפטים איילת שקד רשמה לעצמה ביום ראשון (1 בנובמבר) הישג אישי ואלקטורלי כשהפיצה את מה שהיא מכנה "חוק השקיפות" - הצעה שנועדה לחייב עמותות לחשוף בפני הציבור אם הן מקבלות תמיכה כספית ממדינות זרות. בין האמצעים לגילוי נאות יידרשו נציגי העמותות הללו בכנסת לענוד תג מיוחד, שעליו תצוין שם העמותה שלהם.

לא בכדי בחרה שקד להכניס לשם החוק את המילה "שקיפות", הלקוחה מעולם המחאה החברתית ומעוררת בציבור קונטציות חיוביות של מינהל תקין. בפועל, זו לא יותר ממכבסת מילים צינית לחוק שנועד להמשיך את הדה-לגיטימציה לעמותות שמאל ולשמאל בישראל בכלל. החוק אינו מזכיר כמובן את המילה "שמאל", אבל אין בכך צורך: מצב העניינים בישראל הוא כך שעמותות [רבות] משמאל, שתומכות בקידום פתרון עם הפלסטינים, זוכות למימון ממשלות זרות בעיקר ממערב אירופה ומארה"ב. עמותות ימין מקבלות בדרך כלל כספים מאנשים פרטיים, והצעת החוק לא עוסקת בתרומות כאלה.

שקד מבקשת לסמן את ארגוני השמאל בסוג של אות קין, כך שהשם המתאים ביותר לחוק הפופוליסטי שלה הוא "חוק הסלקציה". שרת המשפטים אפילו לא חשבה לעכב מעט את החוק המפלג והמסית הזה, ולא לפרסמו בסמיכות לציון יום השנה העשרים לרצח רבין [י''ב בחשוון ה'תשנו''ו]. במקום זה, היא בחרה לשגר אותו כחץ רעיל אל ליבת הדמוקרטיה הישראלית. גם אם החוק לא יעבור בסופו של דבר, הנזקים כבר נעשים בעקבות השיח המתלהם והמשתלח נגד ארגוני השמאל שחולל פרסום ההצעה. נציגי עמותות השמאל מיהרו לגנות ולהתגונן בתוכניות האקטואליה בכלי התקשורת, ומנגד בימין תקפו אותם עם אחת ההאשמות הקשות שאפשר להאשים אנשי ציבור בימים אלה: שהם נגד "שקיפות".

אין זו הפעם הראשונה בה שקד מנסה לקדם חוק שיפגע בארגוני השמאל. היא עשתה זאת בקדציה הקודמת כחברת כנסת, אז הגישה שתי הצעות חוק דומות יחד עם רוברט אילטוב מישראל ביתנו. באחת מהן היא ניסתה להטיל מיסוי מיוחד על עמותות שמאל הממומנות על ידי ממשלות זרות. למרבה המזל החוק לא קודם עקב התנגדותם של שרי יש עתיד והתנועה. אולם שקד, שהחלה את הקריירה הפוליטית שלה יחד עם שר החינוך נפתלי בנט כמייסדי תנועת "ישראל שלי" - ארגון ימין חוץ פרלמנטרי - הגישה נוסח דומה פעם נוספת. גם הצעה זו נפלה יחד עם הממשלה הקודמת.