דילוג לתוכן העיקרי

לקראת מלחמת העצמאות הפלסטינית

מקור ביטחוני בכיר בפתח מתאר בשיחה עם אל-מוניטור תרחיש שבו סבב האלימות הנוכחי מסלים למלחמה בישראל, כשחמאס וחיזבאללה מצטרפים, ומצרים וירדן מנתקות את יחסיהן עם ירושלים
RTS44I7.jpg

לגל הטרור הנוכחי יש מרכיבים רבים של אינתיפאדה, ויש לשער שזו רק ההקדמה. כמה מהסיבות לכך הן שורשיות ועמוקות, ואחרות נובעות ממצב העניינים הנוכחי. הפלסטינים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, איבדו תקווה שתהליך מדיני יוביל לסיום הכיבוש הישראלי ולהגשמת עצמאותם, או שהקהילה הבינלאומית תעשה זאת. ההשפלות שהפכו לתוצר לוואי יומיומי של כחמישים שנות חיים בכיבוש הותירו צלקות רגשיות עמוקות של תסכול, של כעס ושל רצון בנקמה. האמונה שישראל משנה בהדרגה ובשיטתיות את הסטטוס קוו על הר הבית (אל-חרם א-שריף) לטובת תפילה יהודית מאורגנת יותר בקרבת המסגדים מחריפה כעת עוד יותר את הרגשות הללו.

יותר מזה, ההנהגה הפוליטית ברמאללה נתפסת כחלשה מכדי להתמודד עם מצב בלתי נסבל כזה.

ומעל הכל, ההתנחלויות והמתנחלים (כמעט חצי מיליון איש) הם תזכורת יומיומית למצב זה של חוסר תקווה, מנקודת מבטם של הפלסטינים.

כל זה יוצר כר פורה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי להסית לאלימות בגדה המערבית ומתוכה. בשבועות ובחודשים הקרובים עלולות הסיבות השורשיות הללו להוביל לאינתיפאדה שלישית, שתהיה כנראה אלימה עוד יותר מקודמותיה. מקור ביטחוני בכיר בפתח סיפר לאל-מוניטור בעילום שם: "הנשיא אבו מאזן הזהיר את נתניהו פעמים רבות מההידרדרות הזו, באמצעות מסרים חשאיים ואישיים. הוא באמת רוצה למנוע זאת. הוא לא אדם אלים, והנחה אותנו להגיב לכיבוש באמצעים לא אלימים".

איש הביטחון, ממורמר וכעוס, הוסיף והזהיר: "עכשיו אולי כבר מאוחר מדי. התנזים (הכוחות החמושים של הפתח) עשוי להרגיש מחויב להצטרף [למאבק] ולקחת לידיו את המושכות. אנשי התנזים לא יניחו לחמאס לעמוד בחזית העימות מול ישראל. אולי זה לא ייגמר באינתיפאדה, אולי זו תהיה מלחמת עצמאות. ישראל וארצות הברית לא השאירו לנו ברירה".

המקור הבכיר בפתח רואה במשבר הנוכחי קו פרשת מים, נקודת מעבר מפתרון סכסוך [בדרכי שלום] למאבק מזוין, ומאמין שהפתח לא יעמוד לבדו בשדה הקרב. "עם הזמן, גם חמאס יצטרף מתוך האינטרסים שלו עצמו, ויחבור אולי עם חיזבאללה. אנחנו סומכים על כך שמצרים וירדן לכל הפחות ינתקו את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". הוא הוסיף ואמר בחיוך קודר: "אלה לא איומים, אלה תוכניות".

הדברים האלה נשמעים במידה רבה כמו אסטרטגיית "חזרה ל-1948" של הפלסטינים; אלא שהפעם ייושם דגש על עצמאות פלסטינית, והצד הערבי הוא שייתפס כאנדרדוג בעיני הקהילה הבינלאומית. במקרה של עימות כולל, הקהילה הבינלאומית תתפצל מן הסתם בהתאם לאינטרסים האזוריים של כל מעצמה.

ארצות הברית, שמתקרבת לשנת בחירות ונואשה מהאפשרות להביא את הצדדים הנצים לשולחן המשא ומתן, תתערב במקרה כזה [של עימות כולל] ותקרא בעיקר לאיפוק, ועם הזמן תפעל גם למען הפסקת אש. זה לכשעצמו יהיה קשה מאוד להשגה, שכן הצד הפלסטיני יקווה לקצור הישגים פוליטיים מעימות אלים.

האיחוד האירופי, מן הסתם בניצוחה של צרפת, ינסה לספק את דרישותיהם הפוליטיות של הפלסטינים להכרה במדינה המבוססת על קווי 67', ובירתה מזרח ירושלים. ייתכן שזה יקרה במסגרת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם. אך אם התרחיש הזה יתממש בשנה הקרובה, יש לשער שארצות הברית תטיל וטו.

את רוסיה ואת סין, לעומת זאת, לא תטריד האפשרות של התפרצות עימות אלים באזור שנתפס כבעל חשיבות בעיקר לאינטרסים של ארצות הברית.

ישראל, בשלטונו של נתניהו, רואה בהתקוממות פלסטינית ארוכה את התרחיש הגרוע ביותר. מנקודת מבט ביטחונית, יהיה זה אתגר קשה מאוד שכן צה"ל לא יוכל להשתמש בכלי הנשק המתוחכמים ביותר שברשותו, או בחיל האוויר.

ברמה הדיפלומטית, ברור לכולם, גם לראש הממשלה, שהאהדה הבינלאומית תהיה נתונה לצד שנתפס כאנדרדוג. גם חוסנו של הציבור הישראלי יועמד במבחן, לאור המצב הכלכלי הקשה. בנסיבות שכאלה, במוקדם או במאוחר, סביר להניח שנתניהו יפנה אל מנהיג המחנה הציוני, יצחק הרצוג, ויציע לו לחבור אליו לממשלת אחדות.

מנקודת מבט פלסטינית, דעת הקהל וגם ההנהגה נוטים ברובם להאמין שאין חלופה אחרת לעימות אלים, ובכל זאת קשה לראות כיצד עימות יוביל בסיכומו של דבר לכינונה המיוחל של מדינה. בלחץ שכזה, ישראל תסרב לבצע את הוויתורים הדרושים, גם אם תקום ממשלת אחדות לאומית.

עימות אלים, כמו זה שמתאר המקור הביטחוני בפתח, עלול להוביל למצב שבו כולם מפסידים, גם אם ימריץ את הקהילה הבינלאומית לחתור לפתרון הסכסוך.

כל הצדדים המעורבים בסכסוך ייטיבו לעשות אם יתאמצו לחתור לפתרון שכזה עוד לפני שתפרוץ אינתיפאדה, או מלחמה כוללת. כיוון שיוזמה אמריקאית לקידום החלטה במועצת הביטחון לא באה כרגע בחשבון, ובכל מקרה גם לא תהיה יעילה, הקונסטלציה היחידה היום שיכולה להוביל לפתרון הסכסוך – זו שהוכיחה את יעילותה בהשגת  הסכם הגרעין עם איראן - היא פורום המדינות P5+1. ויפה שעה אחת קודם.

More from Uri Savir

Recommended Articles