דילוג לתוכן העיקרי

שובה של ברית הדמים בין הקיצוניים הפלסטינים והישראלים

ההפסד הגדול ביותר של שני העמים מסבב האלימות הנוכחי הוא שחזיתות הסירוב ברשות ובישראל, זו שחוללה את פיגועי ההתאבדות וזו שגידלה את רוצח רבין, מרימות שוב את ראשן.
RTS5KY1.jpg

יש המכנים את האירועים ברחבי ישראל בשבועות האחרונים "גל האלימות". באחד מערוצי הטלוויזיה מעדיפים את הכיתוב ""גל טרור". יש כאלה שמצרפים את פיגועי אוקטובר 2015 למניין האינתיפאדות. קשה להעריך עד מתי זה יימשך, כמה בני אדם יתווספו הפעם לרשימת חללי הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, וכיצד זה יסתיים, אך אפשר כבר לקבוע כי נכון להיום, ידם של בני חושך גוברת על בני אור. במלחמה שמתנהלת היום ברחובות הערים כולם מפסידים, לבד מאוהבי אדמה ושונאי אדם, נביאי שקר ועסקנים חסרי דעת.   

ההפסד הקטן ביותר הוא הנזק הכלכלי. בראיון שהעניק למזל מועלם (19 באוקטובר), תיאר נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, את פגיעתו של הטרור במשק הישראלי. כלכלנים בכירים צופים ירידה משמעותית בתל"ג ובצמיחה ועלייה באבטלה. את המחיר משלמים סוחרים יהודים שנותרו ללא פרנסה, לאחר שפיגועי הדקירה הרחיקו את הקונים מהקניונים. את המחיר משלמים פלסטינים אזרחי ישראל, שמתבקשים לא להגיע למקומות עבודתם בבתי הספר,  שכן לפתע הם נתפסים כסיכון. את המחיר משלמים פועלים ערבים שמדירים רגליהם ממקומות העבודה שלהם בבתי המלון ובאתרי הבנייה במערב ירושלים, מחשש לפגיעתם הרבה של בריונים יהודים.

ההפסד השני מצוי בתחום הביטחוני. בהעדר אמצעים מדיניים לשיכוך הלהבות ולהחזרת תחושת הביטחון האישי לציבור היהודי, הממשלה נדרשת לפתרונות השגרתיים: עוד שוטרים, עוד חיילים, עוד מחסומים, עוד נאומים. לבד מהאמצעי האחרון, כל השאר מצריכים הקצאת עוד כסף וצימצום שעות אימונים לכוחות הביטחון. משמעות הדבר היא ירידה בכושר הלחימה ובמוכנות של צה"ל, שחיקתם של לוחמי מג"ב ואנשי משטרת ישראל, עליה בפשיעה וירידה באכיפה. אגב, מישהו עוד זוכר את האיום האיראני?    

המפסיד השלישי הוא שלטון החוק בישראל. גל האלימות הנוכחי מאופיין בתופעה חדשה: ירי בתוקפים פלסטינים, או באנשים החשודים כמחבלים, גם כשהדבר אינו הכרחי לצורכי הגנה מהתוקף. ירי על מנת להרוג. לעומת זאת, בכל המקרים שבהם החשודים באלימות היו יהודים לא נורתה אף לא ירייה אחת. אמנם בכל סיטואציה צריך להימנע מאצבע קלה על ההדק, אולם גם מספרם של יהודים שנעצרו בטל בשישים. "אין חולק על חומרתם של אירועי הימים האחרונים ועל הצורך להגן על הציבור מפני דקירות והתקפות אחרות", נכתב בהודעה שפורסמה בשבוע שעבר מטעם תשעה ארגוני זכויות אדם, "אלא שנראה כי במקרים רבים מדי, במקום לפעול באופן ההולם את אופיו של כל אירוע, שוטרים וחיילים ממהרים לירות על מנת להרוג". ויש להוסיף: [להרוג] ערבים.

בהודעה נאמר שהגיבוי שאנשי ציבור מעניקים לפעולות אלה משמעו התרת דמם של פלסטינים בשטחים ובישראל. הכוונה היא לשר לבטחון פנים, גלעד ארדן,  שאמר כי "כל מחבל צריך לדעת שהוא לא ישרוד את הפיגוע שהוא עומד לבצע" ולחבר הכנסת יאיר לפיד, שפסק כי "מי שמוציא סכין או מברג – צריך לירות בו כדי להרוג". כמובן שהם הצטרפו למקהלת מגני הירי והלינץ' שבוצע "בשוגג" במבקש המקלט האריתראי בתחנה המרכזית בבאר שבע.

הגדיל לעשות הרב הראשי של צפת, הרב שמואל אליהו, שאמר במסגרת השיעור השבועי שלו בשבוע שעבר: "שמעתי שבמקרים כאלה ואחרים שוטרים חששו לירות במחבל או במחבלת, מתוך חמלה ורחמים. אני לא מבין את זה: מה זה לא לירות במחבלת? תגמרו עליה מחסנית! זה מה שצריך לעשות... שוטר שהורג מחבל, צריך לשלוח לו פרחים, מתנות וכסף". משרת הציבור, המכהן גם כראש ועדת הרבנים של מגן דוד אדום, הסביר, שההלכה, כך הוא טוען, מתירה לצוותים הרפואיים לחסל מחבלים פצועים. "אם אי אפשר להרוג אותם", הוסיף, "אז תסובבו את זה ככה שהם בסוף ימותו; תאכילו אותם אוכל מקולקל, שיקבלו קלקולי קיבה ובסוף ימותו. זה מה שצריכים ללמוד במד"א".

כאן טמון ההפסד הגדול ביותר של שני העמים שאוחזים זה בגרונו של זה. במלאת עשרים שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין [י''ב בחשוון ה'תשנ''ו], ברית הדמים בין חזיתות הסירוב הפלסטינית והישראלית, זו שחוללה את פיגועי ההתאבדות וזו שגידלה את הרוצח יגאל עמיר, מרימה את ראשה. רכבת השדים שבה לדהור בטירוף בנתיב הכיבוש והטרור. כשילדה מתל אביב שומעת בחדשות על ילד בן 13 שדקר למוות את בן גילו הישראלי, קשה להסביר לה שלא כולם כאלה. שהפלסטינים הם בני אדם כמוה, ושרובם המכריע רוצים חירות וכבוד. שגם ההורים הפלסטינים רוצים שהילדה הקטנה שלהם תהיה תלמידה טובה, ושהם חולמים לקחת אותה יום אחד לטיול בחוץ לארץ.

הפרופסור סמי עדואן מאוניברסיטת בית לחם, שחוקר במשך שנים את תופעת ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים, אמר לי פעם שהשפלה של אמא במחסום ישראלי משפיעה על ילד פלסטיני יותר מאלפי מלים ותמונות. לדבריו, עוולות הכיבוש, ולא ההסתה, הן הגורם שהופך ילדים למחבלים. כשראש הממשלה בנימין נתניהו חש שתחמושת "ההסתה של אבו מאזן" הולכת ואוזלת, וכי הוא עלול להפסיד במשחק החביב עליו – משחק סכום אפס - נתניהו שולף את נשק יום הדין - השואה.

הפעם הוא העמיד את המנהיג הפלסטיני חאג' אמין אל חוסייני בדרגה אחת מעל אדולף היטלר. בנאום בקונגרס הציוני (20 באוקטובר) "גילה" בנו של ההיסטוריון בנציון נתניהו, שחוסייני הוא זה ששכנע את היטלר לשלוח יהודים למשרפות. אפילו שר הביטחון, משה יעלון, מצא לנכון להסתייג בפומבי מדברי ההבל הללו - דברים שצריכים לעורר חלחלה בלבו של כל יהודי. אבל נתניהו חוגג בינתיים את ניצחון השנאה, הפחדנות, השקר והיאוש על האנושיות, אומץ הלב, האמת והתקווה. יעידו על כך 20 אלף הלייקים שקיבלה החיילת עדן לוי, על הפוסט שהציג על כף ידה את הכתובת "לשנוא ערבים זו לא גזענות. זה ערכים", ותגובתה של אמה "גאה בך ילדה שלי". ואולי זה המקום הרע, המקום שאליו צריך להגיע כדי שיתחיל להיות טוב, כדי שירבו צעירות וצעירים, כמו אלה שכתבו בתגובה על כף ידם "שנאה היא לא ערך, גזענות היא לא דרך".

More from Akiva Eldar

Recommended Articles