צו האופנה: ישראליות ופלסטיניות מעצבות יחד

"כל כך הרבה דברים הניעו אותי לחפש דרך לקרב בין אנשים, אך מעולם לא חשבתי שאהיה יזם של פרויקט אופנה נשי", אומר בחיוך וויט ג'ונס לאל-מוניטור. הוא פסיכולוג קליני תושב מדינת איידהו בארצות הברית. במהלך הקריירה המקצועית שלו ובמקביל לפעילותו ההתנדבותית בארצות הברית, שאף ג'ונס לחבר בין אנשים באזורי סכסוך. כך נולד מותג האופנה "שתי שכנות" אשר במסגרתו נשים ישראליות ופלסטיניות מעצבות במשותף שמלות ייחודיות.

"תמיד הייתי מעורב בפעילויות צדקה והתעניינתי לדעת מה קורה באזורי סכסוך עקובים מדם", מספר ג'ונס, "אני זוכר שכילד אמריקאי גדלתי על חרדה ואימה מפני סין. היום אני יכול לספר, שהנכד שלי כבר לא רואה בסינים איום אלא שותפים עסקיים. מתוך זה שאבתי את הרעיון, שאם אנשים יהיו מעורבים בשיתופי פעולה עסקיים פוריים הם יוכלו באמצעותם להתגבר על הכל, גם על מכשולים פסיכולוגיים".

וויט ג'ונס הגיע לישראל לראשונה לפני יותר מעשר שנים, אחרי שפגש שני צעירים – ישראלי ופלסטיני –  בסדנה לטיפוח מנהיגות בארצות הברית. מהם שמע על הייאוש והכאב מהסכסוך. הפלסטיני היה אסיר לשעבר בכלא הישראלי; הצעיר הישראלי נורה בעבר פעמיים בידי פלסטינים. מהמפגשים האלה נולד ארגון CENTER FOR EMERGING FUTURES) CEF).

"במפגשים הראשונים שקיימתי בין הישראלים לפלסטינים, היה נדמה שכל צד רצה להוכיח מי אשם בסכסוך. אמרתי להם 'סליחה, לא זו המטרה. באנו לכאן כדי להכיר'. אחרי שהתחלנו לדבר על פרויקטים עסקיים משותפים, מדהים איך לפתע לכל אחד היה איזה רעיון שהוא חשב עליו ורצה להציג לפני כולם".

ג'ונס מגיע לישראל ולגדה פעמיים בשנה. הוא מקפיד לקיים את המפגשים להידוק הקשר ישראלי-פלסטיני בבית ג'אלה סמוך לירושלים. לאחד המפגשים הללו הגיעה סיגל קירש, מורה למתמטיקה, שגם היא לא העלתה על דעתה מעולם להוביל מותג אופנה.

"וויט פגש קבוצת נשים פלסטיניות מדרום הר חברון שתופרות רקמה ומאוד רצה לעזור להן", מספרת קירש לאל-מוניטור, "לא היה ברור בהתחלה איך הופכים את הרקמה לפרויקט עסקי, אבל היה ברור מיד שהכישרון הייחודי של הנשים הפלסטיניות זה רקמה ועל זה צריך להתבסס. בתחילה גם הן וגם אנחנו לא ידענו לקראת מה הולכים. ואז בא הרעיון ליצור אופנה. גייסנו נשים תופרות בישראל, גייסנו את מעצבת האופנה מרים גבעון והתחלנו לעבוד".

הרעיון היה פשוט: לייסד קו ייצור אופנה תל אביב-דרום הר חברון, שיעצב יחד מוצר איכותי שאפשר למכור אותו בכל מקום בעולם. וכך זה עבד: גבעון עיצבה; הבדים נגזרו בישראל ונשלחו לדרום הר חברון; שם טוו הנשים הפלסטיניות רקמה על הבדים הגזורים; הבדים הרקומים נשלחו חזרה לתל אביב לתפירה, עד למוצר אופנה מוגמר: שמלות איכות בסגנונות שונים המבוססים על עבודות הרקמה המרהיבות של נשות הכפר.

בלי כסף גדול לפרסום, בלי דוגמניות על, אך עם אמונה רבה במיזם ועיצובים נפלאים, הפך "שתי שכנות" למותג אופנה ששמעו עובר מפה לאוזן.

"לא רצינו לעשות את זה בדרך של חברה ישראלית שמעסיקה פלסטיניות", מדגישה קירש, "אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע בבית ג'אלה, וגם מקיימות כל שבוע שיחות סקייפ עם וויט באיידהו. כל ההחלטות מתקבלות במשותף, מרמת העיצוב עד לשיווק ודרכי פעולה והתפתחות בעתיד".

אבל שיתוף הפעולה בין הישראליות לפלסטיניות אינו כה פשוט. קיפאח, אחת מהרוקמות הפלסטיניות, מספרת לאל-מוניטור כי הפרויקט הישראלי-פלסטיני התקבל תחילה בחשדנות ובעוינות רבה בקרב רבים מתושבי הכפר שלה והכפרים הסמוכים. הם לא הבינו איך הנשים הרוקמות יכולות בכלל להתחבר עם ישראליות.

"אתה צריך להבין שאנחנו חיים בין מתנחלים לחיילים, וחווים עימותים על אדמות ועל מתווה הגדר", אומרת קיפאח. "הסבל שלנו הוא יומיומי. עבור רבים, אין זה מובן מאליו לנהל קשרי ידידות או עבודה עם ישראלים. כשהתחלנו לעבוד, ראו בנו משתפות פעולה עם האויב. אבל הסברנו למתנגדים, שלא כל הישראלים הם אותו דבר, לא כל הישראלים הם מתנחלים. הסבל שלנו הוא לא באשמתם, אלא בגלל הממשלה הישראלית. השותפות העסקיות שלנו באות מטוב, ורק בזכות ההיכרות עמן נוכל לפתור את מצוקותינו. עכשיו אני יכולה להגיד שההתנגדות פחתה, אנשים בכפר הבינו ומקבלים את העובדה שיש גם ישראלים אחרים".

וכך, בדיוק כמו החזון של ג'ונס, העסק המשותף של נשים ישראליות ופלסטיניות שרוקמות, מעצבות, תופרות ומשווקות יחד – הפך לידידות של ממש. 

"הגענו לתל אביב לביקור", מספרת קיפאח בהתרגשות, "ביקרנו גם בחיפה וביפו. זו הייתה הפעם הראשונה שיצאנו מהכפר וראינו משהו אחר שלא הכרנו קודם. גם אנחנו וגם הישראליות חולמות לגדול ולהתפרנס בכבוד".

"אנחנו חולמות על פרודקשן גדול", אומרת קירש, "אבל כרגע, על אף המחמאות וההתעניינות, אנחנו משווקות את השמלות רק באינטרנט. פרסום והקמת קו ייצור למותג אופנה בעל שאיפות זו השקעה גדולה. אני חייבת להודות שעוד לא הגענו לעצמאות כלכלית ואנחנו זקוקות לתמיכתו של וויט".

מי שהתגייסה לסייע להן היא השחקנית הלבנונית-צרפתייה לטיסיה איידו. במהלך העבודה על הסרט "ערבים רוקדים" והסדרה הישראלית המצליחה "פאודה" נחשפה איידו לשמלות הייחודיות של "שתי שכנות", התפעלה, רכשה כמה לעצמה והתגייסה לדגמן אותן בהתנדבות.

לסיכום שיחתנו שאלתי את ג'ונס על מה הוא חולם עתה. "יש לי שני חלומות", הוא השיב, "קודם - שפרויקט 'שתי שכנות' יהפוך לפרויקט עסקי מצליח שיעסיק מאות נשים מכל צד. החלום השני הוא שנוכל בבוא היום להעניק את הפרויקט כולו לבעלותן של הנשים משני הצדדים".