דילוג לתוכן העיקרי

תשע"ה: שנה של הפקרות אסטרטגית

זו הייתה אחת השנים הרעות ביותר למעמדה הבינלאומי של ישראל. בפתח השנה החדשה מוצע לקובעי המדיניות שורת לקחים, למשל: אין לצאת למערכה מדינית ללא אסטרטגיה המשקללת את המחיר המדיני, ביטחוני וכלכלי במקרה של הפסד.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu points to a red line he has drawn on a graphic of a bomb used to represent Iran's nuclear program as he addresses the 67th United Nations General Assembly at the U.N. Headquarters in New York, September 27, 2012. The red line he drew represents a point where he believes, the international community should tell Iran that they will not be allowed to pass without intervention. REUTERS/Lucas Jackson (UNITED STATES - Tags: POLITICS) - RTR38I72

שנת תשע"ה תירשם בהיסטוריה כאחת השנים הקשות ביותר בדברי ימי מדינת ישראל. בשנה הזאת העולם שוב הפקיר את העם היהודי לגורלו. מנהיגי שש המעצמות החזקות בעולם, ובראשן נשיא ארצות הברית, חתמו על הסכם שסולל את דרכה של מדינת אויב, מדינה החותרת להשמדתה של מדינת היהודים, לנשק להשמדה המונית. הזכויות לאבחנה העצובה ולפרוגנוזה האפוקליפטית הזו שמורות לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

ספק רב אם הסכם הגרעין והסרת הסנקציות יאפשרו לאיראן לייצר פצצה גרעינית. אבל הסכם וינה, שנחתם בכ"ז בתמוז תשע"ה [14 ביולי], נרשם בלוח השנה היוצאת באותיות של קידוש לבנה כיום שחור לאסטרטגיה המדינית-ביטחונית של ישראל בהנהגתו של נתניהו. זו הייתה אחת השנים הרעות ביותר להרתעה הישראלית ולמעמדה הבינלאומי.

נראה שנתניהו ישרוד גם את הכישלון הכפול הזה. אחרי הכל, יריביו הפוליטיים, יצחק הרצוג ויאיר לפיד, תמכו במאבקו נגד ההסכם. הביקורת שלהם מצטמצמת לדרך שבה הוא בחר לסכל אותו. את מה שנעשה בסוגיית הגרעין בשנת תשע"ה, תוך הפקרות אסטרטגית, אין להשיב. בפתח השנה החדשה לא נותר אלא לשלוח כמתנת חג סלסלת לקחים, שהנחלתם לדרג המדיני יכולה, אולי, למנוע נפילות נוספות לחור השחור בתחום החשיבה האסטרטגית של קובעי המדיניות.

הלקח הראשון הוא שאין לצאת למערכה מדינית ללא אסטרטגיית יציאה. לשם כך, הדרג המדיני חייב לחשוב לפחות שני צעדים קדימה, לכלכל את מעשיו בעזרת מומחים (למשל, מומחים לניהול סיכונים ולתורת המשחקים) ולשקלל את המחיר המדיני, הביטחוני והכלכלי במקרה של הפסד.

פרופ' יחזקאל דרור, חתן פרס ישראל למדע המדינה וחבר ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה, כתב בזמנו שליקויים בראייה לטווח הארוך, שגורמים נזק למדינות אחרות, עלולים להסב למדינת ישראל נזק גדול שבעתיים. "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה טמטום כזה", פסק אז המומחה בעל המוניטין העולמי.

אילו נתניהו היה מתכנן כהלכה את מהלכיו למקרה ש"ההסכם הרע" ייחתם בניגוד לרצונה של ישראל, אפשר שהיה נחסך ממנה, למצער, השלב של עימות קולני עם מנהיג העולם החופשי.  

הלקח השני הוא הצורך לבחון ביסודיות את ההשלכות הרחבות של כל מהלך מדיני-ביטחוני משמעותי על היעדים המרכזיים של המדינה. את היעדים הללו אפשר למצוא בנקל במסמך אסטרטגיית צה"ל שלשכת הרמטכ"ל פרסמה בחודש שעבר [אוגוסט 2015]. רב אלוף גדי איזנקוט היה ער לכך שבישראל כל עיסוק באסטרטגיה מחייב כניסה לאזור המסוכן של "נושאים פוליטיים". כדי לדלג על המכשול נאחז הרמטכ"ל במסמך "היעדים הלאומיים של מדינת ישראל", שוועדה בראשות דן מרידור, מי שהיה בין היתר השר לענייני מודיעין [2009-2013], השלימה באפריל 2006. בוועדה היו חברים טובי המומחים לביטחון לאומי ומודיעין.

הסעיף הראשון במסמך המפתח הזה הוא "הבטחת קיומה של מדינת ישראל, הגנת שלמותה הטריטוריאלית וביטחון אזרחיה ותושביה"; הסעיף הבא: "שמירת ערכיה של מדינת ישראל וצביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית וכבית לעם היהודי"; הסעיף השלישי: "הבטחת חוסנה החברתי והכלכלי של מדינת ישראל"; והסעיף האחרון: "חיזוק מעמדה הבינלאומי והאזורי של מדינת ישראל, תוך חתירה לשלום עם שכניה" (יש להניח שמחברי המסמך היו ערים לכך שחתירה לשלום אינה הולכת יד ביד עם מלוא השטח של הגדה המערבית ומזרח ירושלים). אילו היעדים הללו, בעיקר הסעיף הנוגע למעמדה הבינלאומי והאזורי של ישראל, היו עומדים לנגד עיניהם של הקברניטים, יתכן שישראל לא הייתה נדחקת השנה לבידוד מסוכן.

הלקח השלישי הוא הצורך של הקברניטים להשתחרר מתפישות ישנות, או במילים של פרופ' דרור: "אלילי חשיבה – חשיבה המבוססת חלקית על העבר, שלא ישוב עוד". פטור ממושגים מיושנים של "ניצחון", "הכרעה" ואשליות על "ניצחון קל מרחוק" הוא תנאי מוקדם ליצירתיות ולגמישות, החיוניות לאיתור חלופות מדיניות וביטחוניות, אשר לוקחות בחשבון את המציאות המשתנה.

הלקח הרביעי: טיב החלטותיו של מנהיג אינו נבחן על פי מידת המרץ והזמן שהוא משקיע בדיפלומטיה פומבית וביחסי ציבור. עד הרגע האחרון וגם אחריו נתניהו ניסה להפר את "רוע הגזירה". הוא הרחיק לניו יורק [ספטמבר 2014] כדי להציג בפני עצרת האו"ם ציור של הפצצה האיראנית עם קו אדום. ראש הממשלה גייס לעזרתו את המפלגה הרפובליקנית, תוך שהוא מסתכן בסכסוך אישי עם נשיא דמוקרטי. אבל, הציון של הקברניט נקבע על פי מבחן ההצלחה במימוש המשימות המרכזיות שהוא מציב לעצמו ומציג בפני הציבור. תשואות בקונגרס האמריקאי הן קצף על פני המים כאשר מנהיג נכשל בסיכול פגיעה חמורה, לטענתו, בביטחונה של מדינתו. 

תהליך קבלת ההחלטות בנושא הגרעין האיראני אינו יתום. השטחיות מאפיינת גם את הטיפול בסוגיית הגז הטבעי. הדרג המדיני מתנער מאחריות לנזק שנגרם לאינטרסים של הציבור. במקום בקרת נזקים והפקת לקחים, ההנהגה הפוליטית מאשימה את האופוזיציה ואת התקשורת. לכך יש לצרף את מחול השדים סביב איתור מפכ"ל המשטרה והתוהו ובוהו בנוגע לרפורמה בשידור הציבורי.

תכלה שנה וקלקלותיה. תחל שנת וברכותיה. 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles