רבות נכתב על השנים הארוכות שבהן ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהה במדבר הפוליטי. כך היה לאחר הדחתו מתפקיד שר הביטחון ב-1983, ומאוחר יותר בתקופת תהליך אוסלו כשכיהן כח"כ באופוזיציה, והיה נראה ששיאו הציבורי מאחוריו. שרון נהג לשבת במזנון הכנסת, לעתים קרובות לבדו, משווע לעיתונאי או קולגה שישב לצדו. המראה הזה עורר לא פעם חמלה.
גם ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין בילה באופוזיציה כחבר כנסת שבע שנים תמימות, בין 1977 ל-1984. ב-1977 רבין נאלץ לפרוש מראשות הממשלה ומראשות המערך בעקבות פרשת חשבון הדולרים הלא חוקי שהחזיק בחו"ל עם רעייתו לאה. הרמטכ"ל לשעבר נאלץ להסתפק בחברות בוועדת החוץ והביטחון בכנסת. הוא כתב אוטוביוגרפיה, וכמו שרון נאחז בשולי הפוליטיקה גם כשנראה היה שדרכו הציבורית הגיעה לסוף דרכה. רבין ושרון ישבו ודאי באינספור דיונים משמימים בכנסת, נאמו נאומים שאיש לא הקשיב להם, ונלחמו על תפקידי הנהגה בקרבות יצריים וסיזיפיים.
