המזרחיות החלולה של מירי רגב

אין לי כוונה להתווכח עם החוויות האישיות הכואבות של שרת התרבות מירי רגב מהבית בו גדלה בקריית גת. "אני, מירי סיבוני רגב מקריית גת, מעולם לא קראתי צ'כוב, לא הלכתי כמעט להצגות בילדותי, האזנתי לג'ו עמר ולשירים ספרדיים, ואני לא פחות תרבותית מכל צרכני התרבות המערבית", העידה רגב על עצמה בגאווה ובהתרסה, במעין וידוי אישי, בראיון מחולל סערה ב"ישראל היום" [12 בספטמבר]. "כשהייתי צעירה, השתכנעתי שהתרבות המזרחית היא מכוערת והתביישתי. אמרתי לאמא שלי, מה את הולכת לשמוע פיוטים בבית הכנסת?"

אני אמנם לא גדלתי בקריית גת, אבל עיירת הפיתוח מגדל העמק בה נולדתי ובגרתי דומה מאוד בהרכבה האנושי להוויה הקריית-גתית בשנות השבעים והשמונים: מהגרים ממרוקו ומעיראק ומתח תרבותי תמידי ומובנה עם המהגרים האירופאים, האשכנזים. לא אכנס עכשיו לשאלה מי ניצח אז, רק אומר שבתחושה המאוד סובייקטיבית שלי המזרחיות הייתה דומיננטית ומאוד לא מוסתרת.

אני, למשל, זוכרת היטב בגעגוע את תהלוכות החינה של הנשים שליוו את הכלות המרוקאיות הצעירות אל המקווה. לבושות כפתנים צבעוניים מסורתיים, מתופפות בטבעיות על דרבוקות, מרתקות אותי אליהן בצלילים ובריחות מארצות רחוקות.

אני גם זוכרת קללות וסלנג במרוקאית שנטמעו לימים בסלנג הישראלי (ראו "זגורי אימפריה"), וכשאני שומעת אותם אני תמיד חוזרת הביתה.

אני זוכרת את שיעורי הספרות בתיכון "רוגוזין" במגדל העמק עם פוקנר, בשביס-זינגר, עמיחי, אבידן, רביקוביץ', אלתרמן, קאמי, מולייר, המינגווי, איבסן ושייקספיר לצד משוררי ימי הביניים של ספרד, אבן גבירול, אבן עזרא, יהודה הלוי. את חלקם אהבתי, חלקם פחות. אני זוכרת איך גמעתי בלילות את הספרים של סמי מיכאל שנצרבו בי, משום שסיפרו לי את סיפור עלייתם של הוריי מעיראק, את עושר תרבותם, שפתם וגאוותם. יכולתי להזדהות עם התרסתו מול ההגמוניה המפא"יניקית אשר הכרתי מחוויות הקליטה של הוריי.

במקרה שלי, המפגשים הכואבים עם המזרחיות התרחשו אחרי שעזבתי את מגדל העמק ו"העזתי" להסתובב בעולם הגדול עם השם הטעון "מזל מועלם". אבל זה כבר סיפור אחר. דווקא מגדל העמק הייתה חממה לתרבות המזרחית הבלתי אמצעית.

בחזרה לרגב. בפרפרזה על משפט הפתיחה הנצחי של טולסטוי ברומן "אנה קרנינה", הייתי אומרת שכל המשפחות המזרחיות דומות זו לזו וכל משפחה היא אומללה בדרכה. אני בטוחה שמירי רגב מכירה את המשפט הזה, וגם היא קראה את צ'כוב. אם זכרוני אינו מטעה אותי, טולסטוי וצ'כוב היו סופרי חובה בלימודי הבגרות. אני גם רוצה להאמין, שכשרגב מזכירה את אִבְִּן גַבִּירוֹל, היא יודעת להגות את שמו נכון אך משבשת (אִבְן גְבִירול) רק כדי למצוא חן בעיני הקהל שלה, כי ככה קוראים לו בלשון העם.

אין לי בעיה עם התיאורים של רגב. הם שלה, ובאופן כללי יש לי אמפתיה מובנית אל פצעי המזרחיות שלה והערכה גדולה למקום אליו הגיעה. אך יש לי בעיה עם העיוותים המכוונים באופן בו רגב בוחרת לספר את סיפורה, בפופוליזם שמבטל ומזלזל ברוחב אופקים ובספרות מופת. זאת, דווקא משום שרגב היא בעלת עוצמה פוליטית; בעיני היא אישה מזרחית מצליחה גם בזכות ההשכלה הרחבה שהיא בוחרת לזלזל בה. רגב, שתמיד הייתה ממוקדת מטרה, ידעה היטב כי השכלה – תעודת בגרות (כולל צ'כוב) ולימודים באוניברסיטה (היא בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני במנהל עסקים), היא המפתח שלה להצלחה.

במחקרו החשוב "האם כור ההיתוך הצליח בשדה הכלכלי?" משנת 2013 של הכלכלן פרופ' מומי דהן (האוניברסיטה העברית, המכון הישראלי לדמוקרטיה), מוצגת לראשונה מגמת צמצום פערים בהכנסות בין משקי בית ממוצא אירופאי-אמריקאי ("אשכנזי") לעומת אסייתי-אפריקאי ("מזרחי"). דהן גם מצא כי האישה המזרחית מצליחה לצמצם פערים באמצעות השכלה, עלייה בגיל הנישואין ומספר ילדים נמוך שהיא יולדת בהשוואה לדורות קודמים.

דהן, יליד מרוקו שגדל במגדל העמק, הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו לצמיחה כלכלית ואי שוויון ומרבה לחקור את הנושא.

כשניסיתי להבין את האופן בו רגב מציגה את המזרחיות שלה מאז כניסתה לפוליטיקה וביתר שאת מאז מונתה לשרת התרבות והספורט [מאי 2015], נזכרתי במחקרו של פרופ' דהן. רגב שייכת לקבוצה הגדלה בהתמדה של נשים מזרחיות, שבאמצעות השכלה זכו למוביליות חברתית.

אני מעריכה שגם אם רגב נחשפה למחקר של דהן, היא דילגה עליו כי הוא לא מתאים לאג'נדה שלה כפוליטיקאית בליכוד. רגב פיצחה את הגנום של מרכז הליכוד, וגילתה שההתרסה מול "ההגמוניה האשכנזית" היא מגנט קולות; בעיקר אחרי הבחירות האחרונות. ואין זה משנה מבחינתה שעל הדרך היא זורעת הרס ומחזירה אותנו לאחור.

"חלק גדול מצמצום הפערים קשור לצמיחה של האישה המזרחית", אומר פרופ' דהן לאל-מוניטור, "מקום המדינה ועד אמצע שנות התשעים היה קיפאון בפער בהכנסות בין שתי הקבוצות, ומהנקודה הזאת יש צמצום פערים בהכנסות. כשבדקתי מהן הסיבות לכך, אז אחד הדברים המעניינים שעלה הוא שבצמצום של פערים חברתיים בין נשים אשכנזיות למזרחיות ישנם שינויים בכמה פרמטרים כמו גיל הנישואין שעולה, מספר ילדים נמוך אצל האישה המזרחית והשכלה. השכלה מאפשרת לגברים ולנשים להשיג רמת חיים גבוהה יותר".

לשרה רגב אני ממליצה למשל לקרוא ולהעמיק במחקר המעודד של דהן, ולהבין שהסיפור הרבה יותר מורכב מעוד פרובוקציה.