ידינו שפכו את הדם הזה

מדינה שלמה, או לפחות רוב רובה, חשה השבוע מזועזעת מהטרור היהודי, מכך שיש בינינו אנשים המסוגלים לשרוף משפחה בביתה. "אנחנו לא כאלה", נוהגים אנו לחשוב, אנו מוסריים. זאת לעומת הצד האחר, המעודד ומסית לרצח אזרחים ועושה שימוש במחבלים מתאבדים.

אבל שנים אנו עוצמים עיניים נוכח עקירת עצי זית של פלסטינים וממבצעי "תג מחיר". אנו מספרים לעצמנו ש"תג מחיר" זה בסך הכל כמה כתובות גרפיטי על קיר של בית בכפר ערבי בשומרון, והמבצעים הם רק עשבים שוטים; חוג קיצוני ומצומצם של מתנחלים שגדל פרא, שעושה דרור לנפשו ואינו מייצג את הכלל.

כך אנו מסרבים לראות כי העשבים השוטים הללו התרבו בקצב מסחרר, ואין איש שעוצר את הצמיחה הפרועה.

"לכל חברה ישנם שוליים קיצוניים. אולם היום עלינו לשאול: מה באווירה הציבורית מאפשר לקיצוניות ולקיצוניים ללכת בבטחה בתוככי הדרך הראשית?", אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין בעצרת מחאה שהתקיימה בירושלים [1 באוגוסט] בעקבות הדקירה הקטלנית במצעד הגאווה בעיר [30 ביולי] ושריפת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא [31 ביולי].