ידינו שפכו את הדם הזה

מדינה שלמה, או לפחות רוב רובה, חשה השבוע מזועזעת מהטרור היהודי, מכך שיש בינינו אנשים המסוגלים לשרוף משפחה בביתה. "אנחנו לא כאלה", נוהגים אנו לחשוב, אנו מוסריים. זאת לעומת הצד האחר, המעודד ומסית לרצח אזרחים ועושה שימוש במחבלים מתאבדים.

אבל שנים אנו עוצמים עיניים נוכח עקירת עצי זית של פלסטינים וממבצעי "תג מחיר". אנו מספרים לעצמנו ש"תג מחיר" זה בסך הכל כמה כתובות גרפיטי על קיר של בית בכפר ערבי בשומרון, והמבצעים הם רק עשבים שוטים; חוג קיצוני ומצומצם של מתנחלים שגדל פרא, שעושה דרור לנפשו ואינו מייצג את הכלל.

כך אנו מסרבים לראות כי העשבים השוטים הללו התרבו בקצב מסחרר, ואין איש שעוצר את הצמיחה הפרועה.

"לכל חברה ישנם שוליים קיצוניים. אולם היום עלינו לשאול: מה באווירה הציבורית מאפשר לקיצוניות ולקיצוניים ללכת בבטחה בתוככי הדרך הראשית?", אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין בעצרת מחאה שהתקיימה בירושלים [1 באוגוסט] בעקבות הדקירה הקטלנית במצעד הגאווה בעיר [30 ביולי] ושריפת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא [31 ביולי].

הנשיא ריבלין היטיב לתאר, איך פתאום באיחור של שנים התעוררנו למציאות אותה הציבור הישראלי העדיף להדחיק; להמשיך את חייו כרגיל, כאילו מדובר בפלנטה אחרת שאין לו כל נגיעה אליה.

אבל לא רק עצימת העיניים של הציבור הישראלי שאינו מתגורר בשטחים, היא שהביאה להסלמה ולעליית המדרגה של הטרור היהודי. אפשרו זאת אוזלת ידה של מערכת אכיפת החוק בשטחים, כמו גם האפליה הגלויה והמופגנת לטובת מתנחלים לעומת התושבים הפלסטינים.

כאשר מתנחלים רוגמים באבנים ג'יפ של צה"ל או תוקפים קצינים בכירים של הצבא – לרוב איש אינו מענישם על כך. לא צריך דמיון מפותח כדי לשער איך היה מסתיים אירוע כזה אם המפגעים היו פלסטינים. הנה, רק לאחרונה [3 ביולי] ירה מפקד חטיבת בנימין, אלוף ישראל שומר, בנער פלסטיני למוות לאחר שזה יידה אבנים על רכבו.

כמה סרטוני וידאו הועלו לרשת שבהם תועדו מתנחלים אוחזים נשק ועושים בו שימוש לא חוקי? כמה פעמים נהגו הישראלים "לירות בשליח" ולהאשים בבגידה עמותות לזכויות אדם כמו בצלם, כמו רבנים למען זכויות אדם, כמו מחסום ווטש, שעשו את עבודתן נאמנה והציגו תמונת מצב עכשווית בשטחים?

"אי אפשר לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה. כל מי שישב אי פעם בשולחן שבת או בכיתת בית ספר או במועדון או במתנ"ס ושמע את הבדיחות הגזעניות...את הגסות של המילים, ולא קם ועצר, הוא שותף לשפיכת הדם הזאת", זעק בקול ניחר הרב ד"ר בני לאו, ראש קהילת הרמב"ן, בעצרת בירושלים [2 באוגוסט]. "בשם איזה אלוהים הולך בן אדם ורוצח, הולכים אנשים ושורפים תינוק ומשפחה שלמה?" שאל הרב והפנה אצבע מאשימה כלפי רבנים שהפכו את האדמה לקדושה יותר מחיי אדם.

אחת מחברותיי בפייסבוק העלתה תמונה שחורה וכתבה "ויהי חושך". החושך מזכיר את ימי ההסתה של שנת 1995 שהסתיימו ברצח ראש הממשלה יצחק רבין. עכשיו הועלה על המוקד נשיא המדינה ראובן ריבלין, ש"הולבש" כאפיה והוכתר על ידי העשבים השוטים כ"נשיא של ערבים". ועל מה בסך הכל? על גינוי רצח תינוק שנשרף בעודו בחיים, כשאמו נאבקת על חייה – תשעים אחוז מגופה מכוסה כוויות?

באפלה, אשר הישראלים התעוררו לראותה באיחור ניכר, יש בכל זאת נקודות אור. רבים יצאו בסוף השבוע בספונטניות לכיכרות הערים הגדולות וקראו בקול "עד כאן". נדמה כי מזה זמן רב לא נראתה ישראל כה מפולגת ושסועה, אם כי גם מאוחדת.

המפגינים שיצאו לרחובות בצאת השבת לא היו רק אנשי שמאל, שהימין נוהג להדביק להם את כינוי הגנאי "שמאל קיצוני". בירושלים או בתל אביב הפגינו גם חובשי כיפה, שבאו למחות על חילול השם והתורה. הפגינו אנשי ימין, מרכז ושמאל, שהבינו כי ישראל עלתה על מדרון מסוכן, ואם לא תיעצר ההתדרדרות ייתכן שתסמן את תחילתה של מלחמת אחים.

מי שמסוגל להבעיר באישון לילה משפחה פלסטינית, לא יבחל בהרג אנשי "שמאל קיצוני" הנחשבים בעיניו בוגדים ומשתפי פעולה עם האויב. בסרט האימים הזה כבר היינו, והסוף ידוע מראש.

זהו רגע האמת. הרגע שבו לא רק גורמי אכיפת החוק בשטחים – צה"ל, המשטרה, השב"כ, חייבים לנקוט יד חזקה כלפי מפרי חוק. עכשיו הרגע שבו הציבור הישראלי העייף והתשוש מהסכסוך הישראלי פלסטיני חייב לפקוח עיניים, ולא להסכים לחלוקת הארץ לשתי ישויות נפרדות. ישות הקו הירוק שבה מתקיים חוק וסדר, וישות אחרת בשטחים שבה החוק הישראלי מתקיים, אם בכלל, רק במתכונת סלחנית תוך אפליה בין יהודים לערבים.

ביהודה ושומרון יש חוק אחד למתנחלים יהודים, וחוק שני, קפדני פי כמה, לאוכלוסייה פלסטינית. העיוות הזה מנוצל היטב על ידי הימין הקיצוני.

"יש לי אמון במשטרה ויש לי אמון בשב"כ", כתב השבוע בפייסבוק פרופ' אסא כשר, "אין לי אמון ברבים אחרים, קודם כל במעגלים הקרובים אל הקנאי מאתמול ואל הטרוריסטים מאמש...חבריהם במעגלים הקרובים שלא הפריעו להם. מנקודת המבט שלי, ידיהם שפכו את הדם הזה".

בעוד ימים אחדים גם סערה זו תשקע. החיים ישובו למסלולם הרגיל. האם באמת משהו ישתנה? האם עקירת עצי הזית ומעשי תג מחיר שוב יידחקו לשולי עמודי החדשות? האם שוב יעצום הציבור הישראלי את עיניו ויתעורר מזועזע רק בפיגוע הטרור הבא?

זאת יש לדעת: מה שמתרחש בישות אחת – בשטחי יהודה ושומרון, ישליך באופן ברור על הישות השנייה - זו ששנים סבורה כי מה שמתרחש מאחורי הגדר אינו מעניינה. הכתובת כתובה מזה זמן על הקיר, ועכשיו אפילו באותיות של קידוש לבנה. ​